לא הייתי חושבת שאני אכתוב לך מילה אחת
אני לא יודעת אם אני בכלל רוצה אותך בחיים שלי.

אני משתדלת לזכור אותך בתור חור שחור בראש לי
משהו שעדיף לשכוח
אבל אי אפשר.

אתה לא ידידותי לסביבה שלי
אבל אתה כל פעם מצליח להיות חלק בלתי נפרד ממנה...

לפני יותר משנתיים סגרת את הטלפון וכך נגמרה תקופה.
התחילו לי הרבה תקופות אחרות מאז,
גדלתי המון מאז, התבגרתי גם, למדתי אין ספור דברים חדשים.
אולי לא תכיר אותי יותר, אני אדם שונה מזאת שהייתי אז,
שקולה יותר,
יודעת מה אני רוצה וממה כדאי לי להתרחק.
ואתה נקודה לא ברורה באופק שלי, אני לא יודעת מה אני רוצה
ממך,
אז עדיף שלא ארצה כלום.

השיחה האחרונה שלנו גבלה בסרקסטיות,
הפתעת אותי אחרי חודשים של שקט,
לא ידעתי אם אני בכלל רוצה לשמוע ממך, כך גם הגבתי.
הרי לא ציפית שאשכח הכל,
אתה יודע ששיחה איתך מקבלת בדרך כלל משמעות יוצאת דופן,
לא כמו לדבר עם סתם אחד.

ואני חושבת שאתה גם לא היית רוצה להיות סתם אחד...

ה"אני" שלי עכשיו לא יכול להתחבר עם מי או מה שאתה מייצג
בשבילי,
יותר מידי חושך וכאב מתקשר בך
יותר מידי דברים שגיליתי אז בעצמי שאני מעדיפה לשכוח.

אני שלמה עכשיו, מרוצה מהחיים שלי,
אפילו ממש מאושרת,
אתה לעולם לא תוכל לדעת כמה טוב לי בלי האפלה שלך,
בלי התסביכים שמצאתי בעצמי איתך, בלי התסביכים שבך.

אתה יודע מי אתה,
אתה גם יודע שאתה ואני לעולם לא נוכל להסתדר.
יש יותר מידי כעס ביננו,
יותר מידי עצב וטירוף,
ואין חיבור יותר.

אז אלו המילים האחרונות שלי אליך, אני יודעת, לא יהיו מילים
אחרי, לא שיחות טלפון ולא איחולי יום הולדת שמח.

זה הסוף.

2000