אני ואבא שלי הולכים ברחוב שקט, מונית עוברת
איך ידעתי שהולכת לעבור מונית

אני ואיריס נכנסות לסופר מרקט והוא ריק
אני הולכת אליה
אני רוצה את בן, אני אוהבת את איך שהוא נראה,
בעצם אני רוצה אותה
בן הוא אלון
אני קוראת לו את זה והיא לא יודעת שאני והוא כבר היינו ביחד
אני והיא הולכות הצידה לאיפה שהשתייה
אני נוגעת בה בטעות ורועדת
אני לא יכולה להפסיק לרעוד, הצוואר שלה

אחרי שנפטרתי מרועי הוא כל הזמן חוזר ומופיע
יש עובד חדש שצריך לעבוד איתנו ומי זה אם לא רועי,
הוא בכלל לא צריך עבודה.

אנחנו יוצאות דרך חלון שבור בלי לשלם כדי שהמוצרים לא יצפצפו.


אבא שלי ואני הולכים בכביש ואז אני אומרת לו
"אני מבינה זה החלום שלי לא שלך"
אבא אמר לי
"את יודעת מה הבעיה שלך, שאת מנסה להיות אינטיליגנטית"
חשבתי שהבעייה שלי היא שאני אינטליגנטית.

היתה לנו הרגשה שזה כל הזמן חוזר על עצמו
אבל לאיכולנו לשים על זה את האצבע. אז התחלנו לעשות דברים
בכוונה

שאלתי את אבא "אתה חושב שאמא אמיתית?"
כי כבר כל כך הרבה זמן לא ראינו אותה.
הוא אמר שלא. הוא חושב שרק זה אמיתי. ושאי אפשר לצאת מחיפה.
שצריך להתרגל. הוא
אבא שלי
אמר לי ש
אנחנו תקועים תקועים תקועים.

אבל אני כל הזמן עם מישהו אחר, עם
עוד פעם בסופר, יש שם כלב באחד המעברים,
נראה מת או שהוא מוזר ומלוכלך.

כשרועי חזר הוא היה עם האפרו, הוא
אני ידעתי שהוא יחזור
הוא תמיד חוזר,
גם כשהוא לא רוצה
היה קטע, קשור איכשהוא לכלב
שבו הוא סיפר על איזה סמים הם לקחו בחיים
הוא אמר כל סם אפשרי.

אז אני אמרתי לו
"אתה יותר מדי קרוב"