אני יושבת מול הדף והוא ריק, זה נראה לי לא בסדר....
כי הלב שלי מלא, מוצף ברגשות תחושות וכדומה אבל ההרגשה הכללית
היא שאין כלום, שאין מה להוציא החוצה.
שנה וחצי, שנה וחצי בשביל מה? בשביל שבסוף ניפרד בגללה? והשאלה
שאני חוזרת ושואלת את עצמי שוב ושוב היא האם היא באמת שווה את
זה?
אתה אומר שלא, שממש אבל ממש לא! אז? מה גורם לך לחזור אליה
בסופו של דבר, אולי בוא נשים פעם אחת ולתמיד את כל הקלפים על
השולחן. כי אולי לא נחזור עוד לעולם אבל לפחות שאני ידע שלא
אני הפכתי נמלה לפיל.
כי זה הפריע לי, משהו בי אמר לי שמשהו שם אצלך לא בסדר בקשר
איתה. אז אולי תסביר לי אחת ולתמיד למה בסופו של דבר זה תמיד
חוזר אליה, למה כ"כ קשה לך להשתלט על היצרים שלך לגביה ופעם
אחת ולתמיד תסביר לי מה לעזאזל יש בבחורה הזאת שאפילו על שלום
אתה לא יכול לוותר.
זה כואב שאחרי כ"כ הרבה שיחות שהכל בהם היה נראה מובן, בסופו
של דבר, שום דבר לא היה מובן, עשיתי כ"כ הרבה וויתורים למענך
ובסופו של דבר נשארתי בלי כלום, אפילו בלעדייך- הדבר הכי חשוב
לי בחיים.
הלוואי ולא הייתי יודעת על קיומה, הלוואי שיכולת אתה להשים סוף
לכל המצב הזה איתה, הלוואי שבאמת היית משתחרר ממנה סופית ואולי
המערכת יחסים שלנו לא הייתה נראית כמו שהיא נראתה. כי היא חיה
את החיים שלה ובלי אפילו להשים עלייך כ"כ הרבה או בכלל( בלי
להעליב) היא סתם נחמדה כי היא כזאת לכולם.
כי אתה יודע יש המון זוגות שהוא בצבא והיא בבית מחכה לו וזה
עדיין הולך בניהם, אז למה בנינו זה לא יכול להיות? למה בינינו
זה נגמר? הרי אמרת שאתה אוהב אותי ואני אוהבת אותך אז...?
הקטע הזה איתה, הרצון הזה של להמשיך לטלפן אליה זה בגלל שאין
לך הרבה ידידות? כאילו מה אני באמת לא מבינה.... הרי אני חושבת
שהייתי חברה מאוד מבינה ... ונתתי לך ספייס כמה שיותר אז...?

אוףף החיים כאלו מסובכים עד לפני יומיים הייתי הבחורה הכי
מאושרת ומאוהבת שכבר מחכה שהחבר שלה יחזור מהצבא... כבר התחלתי
לתכנן את השנה וחצי שלנו יחד את הרגילה שלך ואת הסופ"ש שתכננתי
עבורנו (זאת הייתה אמורה להיות הפתעה), אבל עכשיו הכל בטל
ומבוטל.
בגלל שיחת טלפון אחת שלא הייתה צריכה להעשות...
ועכשיו, מה עכשיו, איך אני ממשיכה הלאה, בלעדייך, הפרחים שהבאת
לי ביום שישי עדיין עומדים כאן מולי, הם כ"כ יפים... כמוך.
מי ייתן לי את החיבוק הזה שאני כ"כ זקוקה לו עכשיו? מי ימחה את
דמעותיי, הרי אתה הבטחת לי שאנחנו נשאר ביחד לנצח, אתה הבטחת
אני לא ביקשתי כלום. אתה הבטחת לי עולם ומלואו ועכשיו מה
עכשיו, זה כל מה שאני רוצה לדעת.
הבטחת הבטחות שעכשיו לא תוכל לקיים, הכנסת לי ציפיות ועכשיו כל
מה שנותר זה רק הר של אכזבות.
אז למה בכלל, למה בכלל נתת לזה להמשיך? למה הבטחת?
למה אתה ממשיך להכחיש שקיים אצלך עוד מקום בשבילה, על מי אתה
עובד עליי? הרי כבר סיכמנו שאני מכירה אותך יותר מידיי טוב, אז
לא עליי אתה לא עובד, אתה עובד רק על עצמך.
אז אולי כבר תפסיק, אולי פעם אחת ולתמיד תסגור סופית את העניין
הזה עם עצמך!!!

וזהו... כל מה שנותר לי לאחל לך זה שיהיה לך רק טוב והלוואי
ואולי נשוב להיות יחד, יום אחד אבל שהקשר שלנו יראה אחרת....

אני כ"כ אוהבת אותך ואין לך מושג עד כמה...

וחבל!!

ואולי אתה תראה את מה שכתוב כאן ואני מאמינה שתבין שזה עבורך
ואולי אני אפילו אשלח לך את המכתב לצבא, למרות שלא נראה לי אבל
לפחות פרקתי מליבי כמה מהדברים שפשוט חנקו אותי.