הציפור מאחורי הארון -
משק כנפיים יחיד
וידעתי שזו היא;
ספונה בין גב הארון הישן
לקיר החיצון.
אסורה בין מספרי נוצותיה
המחלידות.
לבה נגזר,
כתאריך היום בעיתון,
בידי חוטפי הזמן.

ושמעתי פעימת לב אחת,
בודדת,
כנקישה זהירה,
על דלתות הרגש,
שמנעולן חלד.

הציפור מאחורי הארון -
מקורה תקוע
בין בגדי הקיץ
לבגדי החרף
מעונה שעברה;
שולה את זכרונות מערומיי
חוט אחר חוט.

ואני,
מתנדנדת בין
שקר גן עדן
לשקר גיהנום,
נושמת אליה
את כאביי קיומי.

הציפור מאחורי הארון -
רק צ' וי',
פ', ו', ר' -
מנקבת וריד ברגלה.
מתבשם אוויר הסככה,
מבעד לסדק בקיר המתפורר,
בדמי ימיה המקודשים.

והנה,
חתולי הרחוב המרופטים,
כנחילי נמלות דם,
שוצפים במעלה החצר.
מהופנטים מטבעם האכזרי,
פורצים הם את הקיר בגבורת לוחמים
ובוטשים את הבשר הלבן
של החופש...

או, ציפורי שמאחורי הארון -
מתעופפת סביבי
כלהבת אש מעומעמת...
עשן נשמתה המסורה
חורך בלבי
נשיקה.