נפתחת דלת לתוך הלילה
בין הסורגים יש עצים ובתים של אחרים
רוצה לרוץ ואין לה כוח
את החלומות מעדיפה לשכוח
עצבנית ושיכורה
מרגישה תסכול והחמצה
רוח קרירה מיבשת דמעה מלוחה
על פנים של ילדה נבוכה.
אך הבניינים הגבוהים מסרבים להיעלם
והאורות והניאונים ממשיכים בשלהם
קורצים לה במבט רך
והיא חיוורת כל כך
הלב רוצה החוצה
אז היא מתחבאת ובורחת
שלא יראו על פניה את העיניים הנוצצות
שאת מה שעוד נשאר לא יוכלו לקחת.

ומה היא עושה שם לבד
מה היא חושבת בפנים
היא לא יכולה לבכות לעד
לשבת ולשמוע שירים
אך חוט לא ברור מושך אותה לסערה
ולאט היא הופכת לדמות אפורה

לא רוצה להיות אני היא חושבת
נמאס לי להרגיש את עצמי
היא רועדת
ילדה קטנה גדולה
אומרים שהיא חכמה
חלק מספרת
חלק שומרת בפנים.
ומבטים היא שולחת
ותמיד כל כך מטופחת
אבל גם זה לא עוזר
והלב מתפורר
הפנים שלה קוראות לו לבוא
אך הוא לא מבין
וממשיך בשלו.
היא חיוורת למרות שמשתדלת
הלב רוצה החוצה
והעיניים נוצצות
היא בתוך הסערה
היא דמות אפורה.


אוקטובר 2001