את בגדי ההוללות של יום האתמול לבשת גם הבוקר שנתקלתי בך
בכניסתך לביתנו בשעת בוקר מאוחרת עייף מחוסר שינה. פרפר מתהולל
שכמוך, המושך זבובים אליו כאור בוהק, כל ערב נכנסו שתיים
צוהלות לחדרך, כל אחת בתורה, ויצאו זורחות. אך כבר זמן מה
אינך. שמרת על עצמך, והפכת לבתול.
אהבתי את בתוליך, הם שימשו כסם ממריץ לאינטראקציה בינינו שהפכה
לחמה יותר מרגע לרגע. באותו הערב שהכול היה לוהט ופלרטטנו
ברבים, חזרנו הביתה, רמזת שוב בדרכך הברורה כמה אתה נמשך.
ואני?
אני לא יכולתי לשבת לצדך,
הרגשתי שעוד מעט ידי יעטרו את פניך,
שפתי ינשקו לצווארך
ולפני שנרגיש אצעק משמחה ושחרור.
אבל קמתי. החזקתי את עצמי בכוחות לא מוסברים ונכנסתי לחדרי.
דמעות התסכול מלאו את פני, רציתי לקום מהמיטה, לפסוע לחדרך,
להיכנס, ולעשות את אשר אנו מתכווננים אליו זה זמן רב. בתוליך
החדשים גירו אותי וציפיתי לריגוש עז בזכותם.
ואתה?
מה עשית?
בשרת לי אתמול בערב שאתה פורש מהמשחק הסמוי שלנו, הלכת לבחורה
ההיא, ההיא מהספר השחור והישן שלך, שלפת את שמה והלכת ושברת את
הצום. עינגת את גופך, שהיה שמור לי.
עכשיו כבר בוקר, אני בסלון, נושפת עננת עשן שמתמזגת היטב בריח
בגדי האתמול שלך, ומסתכלת עליך עייף. גם אני עייפה, עייפה משנת
הבדידות שלי.

את הסיבות בגינן אתה אינך מתאים לי, אני רוצה לסקור כאן. כדי
לראות שוב כמה הכול חסר סיכוי. את היותך חסר אחריות, מסלול
חייך ההפוך משלי, פלרטטן, לא נאמן, הציניות שבך. כאן נגמרת לי
הרשימה. ארצה להוסיף לכל זה את הפחד. הפחד בהימור, ההימור על
האווירה בבית, אותך כחבר, חבריך שמהווים כמעט את כל מעגל חברי
בירושלים, הימור על רגשות הייסורים שלי והבכי, רגש הקנאה שיצוץ
שתופיע חדשה בדלת.
כל זה שקול למה? לזיון מוצלח? ליחסים אבודים מראש?
מה אני אוהבת אצלך זו גם שאלה מתבקשת. אמנה ראשונה את גופך
האהוב, המגרה כל כך. אתה מכוסה במדיך, שהופכים אותך לגבר נאה
שבגברים. ענידת העניבה שלך, שבא לי כל פעם מחדש לפרום אותה,
ולפתוח את כפתורי חולצתך. את הרוח סביבך שאתה הולך בבית, את
הכריזמה, את השנינות הנדירה, חוכמתך, מעיין נעוריך, את תשוקתך
הילדותית, את עצביך, שמתחשק לי כל פעם מחדש לחבק חזק ולפרוק את
האדרנלין שבתוכך בדרך כל כך אחרת. את האהבה שלך אלי אני אוהבת,
את ריח החדר שלך אחרי שישנת בו שנת ישרים, את ריח האפטרשיב
לפני יציאה, את בלבולי המוח והצחקוקים ברגע של מיסטול, את
פזרנותך ורוחב ליבך.

אני עייפה, עייפה מחוסר שינה, אולי עייפה מעוד מספר סיבות.
עייפה ממך רואה בי חברה טובה, עייפה מלהביט בך הולך בלעדי,
עייפה מלדמיין אותך איתי.
תגיד לי מה יקרה אם בשעת עייפות אניח את ראשי על כתפך מול
הטלוויזיה, אם ברגע קשה ועצוב אבקש ממך חיבוק, אם בלילה בודד
וקר, ארצה להיכנס למיטתך להתחמם מחומך, מה יקרה אם אז אנשק את
שפתך, אחכך את לחיי בזיפך.

יושבת עכשיו בסלון שלנו, כוס יין אדום מבקבוק שפתחנו יחד,
לבד.
אתה עם עוד בחורה בפאב זול, שהראות בו היא כמו ביום ערפל כבד
בצפון סקוטלנד, ספק אם אתה מסוגל להבחין בפניה של היפיפייה
התורנית. אתה בטח מצית עכשיו סיגריה. גם אני מציתה. כבר גרוני
שבע מהעשן, אבל אתה אינך שבע מתאוות הבשרים, מהרהר כיצד תגנח
הבחורה שמולך בשיא, מחייך לעצמך. בטח אפגוש אותך שוב בבוקר
לבוש בבגדי האתמול, תחייך אלי בעיניים ממזריות, עייפות, טרוטות
מחוסר שינה. תרצה שאשאל, כדי שתוכל לספר. אינני רוצה לשמוע.
אולי תרצה אתה לשמוע איך בכיתי אתמול בחושך לבושה בפיז'מת
הפלנל שלי ששמעתי אותך נכנס בסערה למקלחת זריזה, במעבר חד מאחת
אל זרועות השנייה.
והדלת שלנו נטרקה,
כמו נטרקה בפרצופי.