יש רחוב אחד, די ראשי, שכל פעם שאני עובר בו מתמלאות לי
העיניים בדמעות. לא שהוא מזכיר לי איזו אהבה ישנה או מישהו שמת
או משהו כזה. פשוט באמצע הדרך, כמה מטרים לפני הפנייה, יש אחד
עם תיאטרון בובות. אני לא יודע למה, אבל בובה על חוט תמיד
גורמת לי להרגיש עצבות. אפילו כשיש מוסיקה והיא מקפצת וצוחקת,
האמת זה רק מחזק את העצב. אותה עצבות יש גם בקרקס, בייחוד
בליצנים. עצבות דומה אני מוצא גם בגן החיות, בעיקר אצל האריה
ובלונה פארק ברכבת השדים. אני לא יודע להגדיר את הרגש הזה, זה
פשוט קורה לי ככה פתאום, בלי קשר לשום דבר. העיניים מתמלאות
בדמעות והלב במין חצי מועקה חצי הקלה, עצבות מוזרה כזאת. כל
פעם שאני עובר באותו הרחוב ורואה את ההוא שמציג תיאטרון בובות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.