יום חמישי, היום האחרון בשבוע. מתישהו היום אני אהיה בבית.
בבית! עבר כל כך הרבה זמן מאז הייתי בבית בפעם האחרונה, שהדבר
ממש נראה לי כמו חלום ורוד; ובעצם חלום ורוד ממעיט מערכו, זה
משהו מעל לחלום ורוד. במהלך ששת החודשים האחרונים חלום ורוד
היה מקלחת חמה. חלום ורוד יותר היה יום בלי מוות.
אבל להגיע הביתה! סוף סוף, אחרי כל הנצח הזה, זה הרבה יותר
מעוד חלום ורוד. אם הייתם מבקשים ממני לפרט רגשות עזים לפני
שישה חודשים, קרוב לודאי שהייתי אומר משהו כמו אהבה, נשאה,
אושר... בעצם כל אחד היה אומר ככה. היום, יום חמישי, היום
האחרון בשבוע שאינו נגמר, היום המלה `בית` הצטרפה לרשימה
הזאת.
כשגידי שאל אותי היום איך אני מרגיש, אמרתי לו שאני מרגיש בית.
כנראה שגם הוא הרגיש ככה, כי דמעה אחת או שלוש זלגו לו
מהעיניים מלוות במין חיוך כזה של בנאדם בית כל כך!
יום חמישי, עוד כמה שעות... זה הכל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.