זה הסיפור המשוחזר על השרותים בחומה ומגדל 16. כי הסיפור שעבר,
כמו המיים בשרותים, נשטף אל תוך ביוב המחשבים הוירטואלי שזורם
איפה שאי אפשר  לדמיין. בניין משרדים. חומה ומגדל 16, תל אביב.
שלוש קומות. שרותים הבנויים מ- 3 תאים צרים ושלושה כיורים.
קומה שניה, שלושה משרדים.  אחד - המייצר תוכנות , השני חברה
לשיווק תוכנות והשלישי משרדו של עורך דין רייך שטובע מכסף של
גביית החובות הכמעט אבודים של חברת פלא-פון ואלו שהאמינו שהם
מספר אחד, אבל כבר לא, אחרי שחזרו להם לפחות  שלוש הוראות קבע
מהבנק ומכתב תוכחה אחד שהגיע בדואר רשום. רייך עסוק היה כאמור
בגביית החובות והעסיק צי של עלמות כדי שתוכלנה לטפל בכסף הרב
שהתמחזר אצלו . צי העלמות אצל רייך היו "נדבקות זו מזו במחלת
ההריון" כפי שאמרה פעם גילה. ולכן רובן היו עגלגלות יש לומר.
מינה ,לדוגמא הייתה בחורה רחבה וגוצתית, עם שלפוחית שתן צרה
שהיתה מדדה בנעלי קדס ספורטיביות, קטנטנות ורחבות אל השרותים.
היא לא הייתה בהריון. בת שלושים ושש היתה ,רווקה חולונית
שבבעלותה שער קרה מהוקצע ושרוף בקצוותיו צבוע בבלונד. פניה
לבשו תמיד ארשת ילדותית וכל ישותה כאילו אמרה "קפיץ קפוץ".
עלמה נוספת הייתה גילה שהיתה גבוהה וממושקפת בעלת בטן הריונית
מתפתחת, צבועה תמיד באיפור כבד ולק בורדו  עמוק .
האחרונה בסיפור היא צפרונה שנצפתה לא פעם מדדה על עקביה
הגבוהים מסתכלת בהתמדה על כל מדרגה כדי לא לפול ממנה עד לתחתית
, שחורה הייתה צפרונה אך לא נאוה ועיגולים  כהים וכבדים כיסו
את פניה הצרים, כבדים מחייה הקשים ומהתינוק שנשאה ברחמה.
מינה נכנסה לשרותים ובחרה בתא הימני הקיצוני המרוחק מדלת
הכניסה אליהם, בכבדותה העייפה התיישבה על המושב לא לפני שבדקה
את נקיונו היחסי.
חשבה מינה , הנה הגיע הזמן לשחרר את מה שצריך, אך פתיחת הדלת
הראשית של השרותים קטעה את מחשבותיה היומיומיות כי אז נכנסה
גילה  אל התא שליד שרק מחיצות הפתוחות בחלקם העליון והתחתון
מפרידים בינה לבין השכנה בתא שליד. התרווחה לה מינה על המושב
חרף ההפרעה והחלה בפעולת מעיים שלאחר לילה.  בעודה מנסה להשתיק
את הקולות המאיימים לפרוץ מקיבתה או ישירות מפי הטבעת  נפלט לה
למינה פלוץ.
אבל ענקי !!!!

ישבה גילה במושב שליד  וחנקה את הצחוק,  אבל לא לגמרי.

ישבה מינה וחשבה לעצמה שהנה ,  הנה הגיע סוף העולם, וכי חרפה
זו, כה אישית,מכוערת, חרפה זו ששמרה רק לעצמה, מתפרצת לה כאן,
ואפילו את עצמה היא מגעילה כשהיא מפליצה  בתוך השמיכות בבית
שלה אבל הרי זה רק אבא ואמא בחדר השני והם הרי לא יגידו כלום.
אבל איך תצא עתה? ומה אם תתפוס אותה מישהי במנוסתה  מהשרותים
?
ישבה מינה וחשבה ומה שבשבילו באה כבר יישאר חסום בתוכה.
בתא הסמוך הטילה גילה את מימיה הרבים וחשבה לעצמה שבעצם מה כל
כך מצחיק? הרי מישהי שם מאיימת כמעט לפגוע בתינוקה הרך והרי רק
באה להשתין ולא לנשום גזים רעילים , ות'מפלצת הגסה הזו ,
שמפליצה לה במקום ציבורי היא חייבת לתפוס, ומעשה שכזה "חייבים
להגיד עליו משהו".
מינה מחליטה להשאר בתא הקטן, לעת עתה, עד אשר תוכל לצאת בבטחה
ממנו ואז לנוס חזרה אל הלקוחות מספר אחד , כאילו כלום לא קרה.
מגלגלת בשקט מעלה מעלה את מכנסי הטייץ ההדוקים ומתיישבת על
האסלה, מחכה.
חולפות להן שלוש דקות. היא מתחילה לזוז באי נוחות , צר מושב
האסלה והתא כולו גם הוא לא מציאה ממש..
חושבת גילה איך תתפוס אותה על חם מייד כשתצא איך תוכיח אותה
במבט נגעל איך תראה לה מה זה להרעיל תינוקות רכים בבטן אימם,
וזכר אימה המנוחה עולה בה, זכר אמא הטובה שהיתה מבקרת אותה
בעדינות על מעשיה הרעים, ופתאום שמעה אותה אומרת " צאי גילה ,
לכי למקומך חזרה , עזבי את האנשים המסכנים וצרותיהם הרבות,
התמקדי גילה התמקדי בשלך".  אך צר היה עולמה ועיסוקה בחיי
האחרים מילא את חייה המשעממים בכל טוב של ריכולים וביקורת.
ספקות המוסר....הם מעולם לא היוו נקודת התייחסות . הצדק הוא
מוחלט . והוא שלה .
מינה המסכנה כבר שש דקות יושבת על האסלה, כבר חושבת לוותר,
לצאת גאה אל העולם הגדול להתמודד גם עם הקשיים שנוצרים בשרותים
, כי נקודת ראות חיובית היתה לה. וכל קושי ניתן לפתור הטיפה
לחברותיה בשעות של משבר. היא קמה אל הדלת, רחשים שהיא משמיעה
מעוררים את גילה והיא ממהרת להעלות את מכנסיה על בטנה התפוחה,
ולהתכונן ליציאה .
באותה שניה נפתחת דלת השרותים הראשית  וצפרונה נכנסת, צפרונה
השקטה.  היא נגשת בצעדים רועדים  על עקבים גורדי שחקים אל התא
הפנוי היחידי, "גועל נפש" היא ממלמלת, "פשוט גועל נפש"  היא
נשארת לעמוד מול הראי שמעל הכיור הסתום מתקנת את הקונסילר
שמתיימר לכסות על העגולים השחורים תחת עיניה, מחכה צפרונה
לפינוי מיידי של השרותים כי כרסה לוחצת בשלפוחיתה להתרוקן,
ותינוקה אינו נינוח כלל.
"נו" , היא נובחת. "מישהו יוצא ?, כבר יוצא לי..!"  
"מי זאת?" נעורה גילה , "צפרונה? בחיי רק בשרותים יוצא לנו
להפגש אני כבר יוצאת חכי.."
מינה שצרה נחתה עליה בעודה מנסה לפתור את הצרה הנוראה הקודמת
חושבת ברגע של הברקה גאונית שאולי הפעם תוכל להרוג שתי ציפורים
במכה , זו תכנס לשרותים וזו תצא מהם וסוף לצרות . היא מזהה את
קולותיהן של שתי חברותיה לעבודה גילה וצפרונה ומודה לאלוהים
שעשה עמה חסד ושלא חשפה עצמה, ותודה שחנן אותה באינסטינקטים
נפלאים כל כך ותודה שיש לה הורים נפלאים ותודה שהיום יום חמישי
ומחר שישי.. ותודה. מה הייתה עושה אם הייתה נתקלת בגילה בחוץ,
גילה חברתה, איך הייתה מסתכלת לה בעינים אחרי מה שעשתה?

גילה יצאה מן התא ברגע של הפוגה ממחשבות של נקמה והתרגשות
מהירה מהמפגש עם צפרונה מבלי לתכנן את מהלכיה. "תגידי,
צפרונה", אמרה גילה בעודה רוחצת ידיה, "שמעת על המבצע שיש בלוד
על העגלות של צ'יקו?"  זה משהו , 50% הנחה  קניתי שם עגלה
מקסימה עם ציורים של ילדים בטיטולים..קנית כבר?"   "אני-" ענתה
צפרונה, "קיבלתי מאחותי עגלה,  השלישי שלה כבר בן  ארבע
ובינתיים היא לא מתכננת.."
"באמת צפרונה, מי מתכנן דברים כאלה ??, תגידי, את קמה יום אחד
ובום ממש בלי לדעת את בהריון, שום תכנונים!!!. "
יושבת מינה על האסלה מקשיבה לשיחת נשים הרות אגלי זיעה קטנטנים
שנקוו על מצחה מתאחדים עם אלו שעל שפמה ומתגלגלים מטה ,יוצרים
שלולית קטנה תחתיה. נו מתי כבר היא שואלת את עצמה.
לא עוד. היא מחליטה לקום ,תוך כדי קימה מהרהרת אם אכן זה הצעד
הנכון ,שהרי הספק תכונה לו נעלה הוא אינו משאיר אותך שלם
בניקוריו, אולי תגמר השיחה עוד דקה, אולי שווה לחכות, ואז תוכל
לצאת ולחזור אל חייה שנראו פתאום מאושרים כל כך, אל הלקוחות
הנובחים דברי שטנה על התשלומים המופקעים של חברת פלא-פון ולא
מבינים איך קפץ הסכום כל כך לשמיים,אל אבא ואמא שמחכים לה בבית
עם ארוחת ערב אפילו שהיא כבר לא כל כך קטנה, אל הבדידות ,
אלוהים , היא התגעגעה אל הבדידות.

"אני למשל..." המשיכה גילה בקול של חוויה על אנושית המסופרת
כדי להרשים את השומע ולסחוט ממנו את תגובת ה- " מה את אומרת "
או "אלוהים ישמור" או "איזה כיף לך!!"  "גילתי שאני בהריון רק
שלושה חודשים אחרי זה, בלי בעיות בלי הרבה נסיונות, בום , חודש
אחרי החתונה"
"וואו" אמרה צפרונה ,והמלאכה הושלמה.הגיעה פסגת שיחתן. זאת
ידעו שתיהן, מפה יכולה היתה להיות רק צניחה חופשית אל המשך
פושר של סיפור המקרה, דהיינו פרוט מלא של פרטי הארוע, המאורעות
שקדמו לו , הסקת מסקנות ולקח נלמד לאנושות כולה. ואת מי זה
מעניין?

מפתח של דלת שרותים נשמע מסתובב מהתא הימני הקיצוני, ארבע
עיניים מופנות אליו, מתוכו יוצאת מינה, נוטפת זיעה, עייפה.
מיואשת. "אל תשאלו ..אני מקיאה כל הבוקר.. כבר חמש פעמים".
"חמש פעמים?!!!!" ענו שתיהן ביחד ומבטן הצטלב.
"מ-ה.. אכלת משהו מקולקל? "
"לא", ענתה מינה."אני חושבת שאני בהריון...."