קרני אור אחרונות
זוויתיות,
מבין צפצפות הפרת,
מאירות צלליות על עורך לבנבן,
נוגע בגופי השדוף.

זרם מי החצבני מקפיא גוף,
ואת מניעה לשון,
תחת חזה קטן,
מספקת חום,
מקיפה פיטמה,
נוגעת בה.
עורי צמרמר.

חזך הגדול נצמד לבטני,
ידך סורקת עמוד שדרה,
לעבר תחת קטן,
מכווץ מקור,
מושכת אותי החוצה ממים,
אל מגבת העוטפת שתינו.

שאריות שקיעה מבעד
מסך עצים,
קרני אור אחרונות,
לפני רדת ערב קיצי,
כשקצה לשונך מוצא דגדגן,
מרטיב את גופי הקפוא פנימה,
ואני מתמסרת.

סיפקת לי הנאה,
לא אושר.