נהר הזמן
שוטף את חלוקי חייך.
הרוח והשמש
נחרטו במבטך.

הזמן שלנו
לא המציא עדיין נצח.
הנצח בתוכנו
מתכדר בחרדה.

כל יום לוטף
עובר, חוטף, מסיר בך ספק.
חיבוק צונן, אינו עויין,
רק שאלה של זמן.

ניצב מול האמת,
אך האמת חומקת.
תמיד היא משיטה אותם,
מעבר לנהר.

האהבות, האנשים
בהם נקשרת.
חומקים כולם, ללא חזור,
עוברים מן העולם.

השקט שמותיר אותך
תמיד דומע,
ניצב על צוק חייך
מהרהר, מי הכאב הבא.

פזמון :
לבד, לבד
הם עוזבים את עולמך,
אחד, אחד.
באים להפרד
ולהרגיש את המגע.
אולי עוד תהיה זו
דמעתם האחרונה.
לבד, לבד, לבד.


(כלול בדיסק "קצוץ דק")