הוא חושב על הרגילה האחרונה
על הנהג, שקילל אותו, כשעצר במעבר החצייה
ודי ברור לו, שלא יוכל הוא, לחנך לסובלנות
כי הוא יודע שמחר אולי ימות.
הוא ניזכר בסוף השבוע שעבר
בענת ובשערה המלטף ברוך ובחום
ורוצה לשוב אליה, אך שוקע במרירות
כי הוא יודע שמחר אולי ימות.
איזה פחד בימים ואיזה פחד בלילות
ירוק של מדים ואדום של דם
ועוצר את הדמעות כשניזכר בעשאל
שנורה, פירקס ואז נדם.
הוא חושב ומהרהר בעתידו
אם יהיה מוסכניק או מדען דגול
ובעצם לא איכפת לו ברצינות
כי הוא יודע שמחר אולי ימות.
איזה פחד בימים ואיזה פחד בלילות
ירוק של מדים ואדום של דם
ועוצר את הדמעות כשניזכר בעשאל
שנורה, פירקס ואז נדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.