חבר קרוב שלח לי בדואר האלקטרוני קישור לאתר. טוב, אולי לא ממש
קרוב. האמת, יכול להיות שהמכתב הגיע בטעות, אבל אני בטוח שלו
נפגשנו, היינו יכולים להיות חברים טובים. בכל אופן, האתר היה
מדהים. הוא שינה את חיי.
  יש אנשים שניחנו ביכולת, והם גם מוכנים לחלוק אותה. כך נולד
האתר של "מומו המלך הגדול מכולם". למומו היכולת לקבל מאדם
מספרים חשובים בחייו, ובעזרת הגימטרייה לספר הכל אודותיו,
אודות עברו ועתידו. הוא מוכן לעשות זאת, סתם כך, לכל אחד שישלם
99.99 שקלים, לא כולל מע"מ. שלחתי 117.9882 שקלים בשטרות בלתי
מסומנים, ובתוך שבוע קיבלתי סיסמא.
  אצתי אל המחשב, והקלדתי בלהיטות את המספרים שבחיי במקומם
המיועד. ביד רועדת, לחצתי על "אישור". פי נפער בתדהמה. מומו
הצליח לתאר פרטים שאף אחד לא יכול היה לדעת. הוא סיפר שאני לא
יוצלח, חסר חוט שדרה, כריזמה ואופי. אין לי חברים, ולא יהיו.
אין סיכוי להתקדם בחיים, בקריירה, או בכלל, להיות מאושר.
  דמעות של אושר זלגו על לחיי. לראשונה קיבלתי אישור רשמי
להרגשתי מאז ומתמיד. לראשונה בחיי, הוצע פיתרון. לפי מומו, כל
שצריך לעשות הוא פשוט להחליף את המספרים "הרעים" במספרים
"טובים"! איך לא חשבתי על זה קודם?
  התקשרתי לבזק, והחלפתי את המספר לקידומת 056. כעת גם כל
שיחה נכנסת תניב סכום נאה של 1.89 שקלים לדקה. החברה הסלולארית
הקשתה מעט, אך בסופו של דבר, מאה שקלים בתוספת התחייבות לחמש
שנים קנו לי מספר שמומו יאהב. החלפתי גם בנק וחברת אשראי.
  קצת 'עיניים' לברטה, האחות בעלת הגבות המחוברות שעובדת
בארכיון בית-החולים, שינו בקלות את תאריך הלידה מיום שישי ה-13
לחמישי ה-12.
  נציג וועדת התכנון בעירייה הקשיב בעיון לטיעוניי המלומדים,
וביקש בנימוס שאעוף לכל הרוחות. מעט הסברים והרבה דולרים לאחר
מכן הייתי בדרכי, מצויד במספר-בית חדש וכל האישורים הרשמיים.
שיקפצו השכנים!
  הרשימה הלכה והתקצרה. כל מספר חדש נבדק אצל מומו. בהדרגה,
הפכה אישיותי מ"טפיל יונק דם" ל"דוחה יתושים" ולבסוף "נסבל
בקושי". נותר רק מספר אחד - הנורא מכולם. תעודת הזהות.
  התייצבתי במשרד הפנים, והסברתי לפקיד את מבוקשי. לא עזרו כל
הדולרים, השקלים, הרובלים והקרוגרנדים. הוא אמר שישמח לשנות את
שמי ל"אידיוט גמור" בחינם, אבל את הזהות אין סיכוי. צעקתי שלא
יכול להיות שהמספר נקבע בשרירותיות שכזאת, וגם ככה כל המספרים
הטובים באמת שמורים לעולים חדשים, ומה הם עשו בשביל מדינה? אם
זה המצב, אני מוותר על האזרחות והמספר! השלכתי בזעם את תעודת
הזהות וצעדתי בהפגנתיות החוצה, מתעלם מקריאותיו אחריי.
  אני אראה להם! הייתה לי תכנית. צריך רק לעזוב את הארץ,
לעלות שוב, ולקבל מספר חדש! המספרי-עולים האלה לא יכולים להיות
גרועים מהנוכחי! כעבור שבועיים מצאתי את הפרצה - כתבת-שער על
מבצע סודי בהחלט של הסוכנות היהודית להעלאת שבט אסקימוסים
שאוכלים מצות בפסח. אותו לילה הלכתי לישון בעודי משנן איך
אומרים "תעביר עוד קניידלעך" באסקימוסית.
הקצתי לקול שאון מהרחוב. דידיתי לעבר המרפסת, ושלחתי מבט סומא
כלפי מטה. עשרות שוטרים, אספסוף מתגבש, וכמובן גם התקשורת,
נשתתקו לפתע והביטו לעברי. השפלתי מבט, ורצתי לחדר ללבוש משהו.
כריזה קראה ל"כל דיירי בניין שמונה נקודה שלוש להתפנות
לרחוב!". הגפתי את התריסים והצצתי מבעד לחרכים. הדלקתי
טלוויזיה. עליזה מהוועד סיפרה שם איך הייתי ממש שקט ונחמד עד
שהחלפתי את המספר-בית בשבר עשרוני. הטלפון צלצל. הרמתי בהיסוס.
הקול מהצד השני מסר שאם לא אקח את האזרחות בחזרה, יש לו צו
לגרש אותי לתמיד. הייתי צריך לחשוב מהר. טרקתי את השפופרת. לא
עזר. הצלצול חזר. "אני לא בבית!", אוף. הרמתי בלית ברירה. הוא
מסר שאם לא אצא, הם פורצים פנימה. "יש לי פה אסלה ואני לא מפחד
להשתמש בה!", צעקתי. נראה אותו מסביר לממונים איך בגללו בוזבזו
מים לריק. שתיקה בקו. רחש עלה מהרחוב. מבט חטוף הראה עשרות
שוטרים מתגלגלים על הרצפה. משהו שאכלו, כנראה. לאחר מספר דקות
חזר, עדיין משתנק, ואמר שיש לי מזל כי העיתונאים עשו המון רעש
ושר הפנים הגיע באופן אישי. הסכמתי להיפגש. השר אמר שאין שום
סיכוי לשנות, אבל זו שנת בחירות והוא יראה מה אפשר לעשות. בתום
משא ומתן הגענו לעמק השווה. מומו אישר.
  מזלו של מורי הרוחני לא שפר כשלי. מעצר על הונאה. הפללה,
אין לי ספק בכך. נכחתי במשפט. הוא ניסה קו הגנה שהוא רק בן 14
והיה לו לקוח אחד בלבד. לא עזר. קיבל חצי שנה במוסד לנוער. אני
שולח עוגיות אחת לשבוע.
  אצלי החיים טובים. כולם יודעים מי אני. אנשים מזהים ברחוב
וצועקים את המספר שלי. אני וברטה בונים את הקן הקטן שלנו. כל
לילה, לפני השינה, אני פותח את התעודה וקורא בחיוך את המספר,
את הזהות שלי: "אפס", והביקורת - "אחד". אני אפס. אפס - אחד!