בכל יום התכווץ רק במעט,
או שהעולם הלך וגדל,
באופן בלתי מורגש כמעט.
אך הוא ידע זאת במעורפל.
וקומתו החלה מתכווצת,
ומשקלו בלאט ירד,
ואף טבעתו הנוצצת,
החלה מחליקה מן היד.
בתחילה היה זה עוד נסבל,
ולא מאס הוא בשינוי,
למרות שכבר היה מוגבל,
ועצבונו היה גלוי.
אחר, הוא כבר החל לכאוב,
ודמעתו היתה נוצצת,
כי אי אפשר כבר לאהוב,
את בת דמותו המתכווצת.
ואף אדם או איש ידע,
ולא הרגיש שום בן חלוף,
כשהתכווץ לנקודה,
ונעלם הוא לבסוף.