"אתה שם לב מה אני עושה?" שאל לבדוק שאני עוקב "עכשיו גם
איימתי עליו בשח וגם מהלך הבא אני לוקח לו ת'מלכה"
ת'אמת אף פעם לא שיחקתי מי יודע מה , אבל ידעתי פחות או יותר
איך כל כלי זז בלי הרבה טקטיקה. "שח-מט" חתם יניב את המשחק עם
דודו.
מאז שהגעתי לפה כל מה שאנחנו עושים זה יושבים מעשנים באנגים של
גראס ומשחקים שח-מט. חוץ מהיום הראשון שהיה די אקסטרים.
באותו יום היה לנו הרבה מרץ ,אז אני ויניב השכרנו אבובים, משהו
רגוע לסטלנים, כי אפשר גם לעשות קייקים, אבל למי יש כוח לקום
ב-7 בבוקר ולחתור כל היום, כשאפשר פשוט להיזרק על איזה טייר
ולהשפך איתו בזרם.
בהתחלה באמת הכל היה שגעון ועלינו על הפרנציפ של איפה הזרם
החזק נמצא וכך פשוט עקפנו את כל הקבוצה והתחלנו לתפוס מרחק
מהם. כשכבר נעלמו מאחורי סיבוב , שהיה מלווה בקצת סלעים ,
הדלקנו לעצמנו כל אחד ג'ויינט , שהכנו מבעוד מועד ודאגנו
לניילן טוב טוב, נשכבנו על האבוב ובהינו בנוף המתחלף, ממש כמו
סרט נע.
הרים מכוסים צמחית ג'ונגל סבוכה מצילים על שדות אורז אינסופיים
עם סככות עץ ובקתות קטנות והנה שלט עם ציור חמוד של ילד עם
אבוב...שיט!
"פיספסנו את הנקודת סיום !" אני צועק ליניב בהיסטריה.
"לא נורא. בטח יש עוד אלף מקומות לעצור. אל תדאג לאן כבר אפשר
להסחף?"
הוא השיב לי בכזה בטחון עצמי שחשבתי וואלה אולי הוא באמת יודע
מה הוא מדבר. מסתבר שלא ושהשלט ידע יותר טוב.
המשכנו בזרם עוד שעה, כי לא מצאנו מקום טוב לעצור כי הכל היה
צמחיה סבוכה ,אני כבר התחלתי להרגיש את ההיפוטרמיה מתפשטת לי
מהרגליים והגב תחתון לכל שאר הגוף. השמש התחילה לשקוע והמים
הפכו קרים יותר ויותר.
"אפשר להמשיך ככה עד הגבול " צעק לי יניב וצחק. היה נראה כאילו
הוא די משועשע מהרעיון שאנחנו הולכים למות פה באמצע שום מקום.
"תשמע כבר מתחיל להיות קר" אמרתי מנסה לקצר את שייט התענוגות
שהפך לטרגדיה צפה.
"הנה יש פה רצועת חוף קטנה שאפשר לעצור" הצביע לכיוון הגדה.
"סבבה" השבתי מנסה לנווט את ספינתי אל היעד.
כשהגענו לחוף כבר ייחלתי לקרקע מוצקה, הורדתי רגל מהאבוב
ו..הופ שקעתי בבוץ עד הברך, כנ"ל לגבי הרגל השניה. ליניב שהיה
נמוך ממני בראש הבוץ כיסה עד אמצע הירך מה שהקשה עליו לזוז.
"או קיי ומה עכשיו?" שאלתי לברור פרטי תוכנית החילוץ שלנו.
"נלך לאורך הגדה עד שיגמר כל הג'ונגל הזה ואז נחצה דרך השדות
אורז האלה שם" הצביע לכיוון " עד לכביש הראשי שאמור להיות
מקביל לנהר ומשם נתפוס טרמפים חזרה לעיר" חייך כמנצח.
"שגעון"השבתי בלגלוג והרמתי גבות כנכנע לתוכנית.
כבר החשיך לגמרי עד שסיימנו לחצות את הג'ונגל , שהפיק צלילים
מקפיאי דם , שבחיים לא שמעתי. ממש פארק היורה. קצת לפני השדות
אורז המים לאורך הגדה כבר הפכו עמוקים ממש והגיעו לי לחזה.
"מתחיל להיות עמוק" הזהרתי את יניב שהלך מאחורי. הוא לא ענה.
הסתובבתי וראיתי אותו תלוי על האבוב מתקדם על קצות האצבעות כדי
להחזיק את הראש מעל המים כדי לנשום ולא לטבוע.
"נו... אולי תמשיך" מלמל מנסה לא לבלוע מים " אני טובע פה!"
גער בי.
ישר הסתובבתי והמשכתי ללכת בקצב מהיר יותר עד שמפלס המים ירד.
לבסוף הגענו לשדות האורז. בריכות בריכות בין טרסות של בוץ. כל
בריכה מלאה שתילים ירוקים זקופים. בתוך השדה עצמו אי אפשר כל
כך ללכת כי הבוץ כל כך טובעני , שאפשר לאבד כמה בהונות בפנים
והצמחיה סבוכה ושורטת.
צריך פשוט ללכת על הטרסות, כמו עכבר במבוך, אבל השאלה היא ..
"לאן עכשיו?" התקלתי אותו ואת החוש כיוון שלו.
"לשם" ענה בשיא הטבעיות והקביע על אור במרחק.
40 דקות של הליכה מאומצת בזיג זג , זה לא פשוט ללכת בשדה
אורז, הטרסה בעובי של קורה של מתעמלת עם מלא קוצים ועשבים וקשה
לשמור על יציבות כשאתה יחף עם האבוב ביד. אז או שמידי פעם נפל
לי האבוב לשדה ורמס כמה שתילים או שיניב, שעכשיו הוביל, היה
מידי פעם מועד וצולל עם האבוב לתוך אחת הבריכות.
בסוף חוש הכיוון של יניב השתלם והגענו לכביש הראשי כשהרגליים
שלי כבר שותתות דם מחתכים וקוצים. שממה אין כלב באזור.
"עכשיו מה?"שאלתי בעצבים, כבר נמאסה עלי כל ההרפתקאה הזאת.
"נחכה עד שיעבור איזה רכב ויקח אותנו" המשיך להיות אדיש.
מה, כלום לא יוציא את הבנאדם הזה מהבועה שלו?
מאז אותו יום הכרזנו על שבוע מנוחה לגוף ולנפש וכך גם קיבל
יניב את הכינוי 'מדריך אבובים'. החלטנו שבמקום סתם להתבטל על
המרפסת נעשה משהו מועיל. וכך מצאתי את עצמי מבלה שעות מול לוח
שח-מט פעם משחק ופעם צופה.
מרוב שנכנסתי למשחק כבר מצאתי את עצמי חושב באותה צורה גם בחיי
היום יום. למשל שהלכתי יום אחד לקנות מנצ'ס באחד הקיוסקים שמתי
לב שהרצפה  מרוצפת בלטות שחור לבן , ממש כמו הלוח, ושהגברת
בקופה היא המלכה הלבנה שמאיימת על המוכר ההודי , שלצרכיי
האישיים הפך למלך השחור בסכנת שח.
ואילו אני מהנקודה שלי יכול בתור פרש, שחור כמובן, להתקדם שתי
בלטות קדימה ועוד אחת שמאלה ולהוריד אותה. השאלה היא אם הילד
הקטן שלידה הוא חייל, מה קורה לי? מי יגן עלי? איפה יניב הצריח
הקטן?
"שח זה כמו לנסות להתחיל עם בחורה" הוא הסביר וידע בדיוק לאיזה
מכנה משותף לפנות כדי שאבין.
"בהתחלה צריך לפתות אותה בלי שתשים לב בכלל" אמר והזיז את
הצריח הלבן שלו אל מול המלכה השחורה שלי בנסיון להגיד לי הנה
תאכל אותי אבל אני קלטתי את המלכה הלבנה שלו שם בפינה מחכה לי
למהלך הבא. אבל מה שעוד שמתי לב , זה שאפשר לקצר את כל התהליך
וישר אני יאכל לו את המלכה, לזה הוא לא ציפה! הזזתי את המלכה
שלי ודחפתי את שלו מחוץ ללוח , בחיוך של מנצח.
"ואז..." המשיך יניב את הפילוסופיה שלו תוך כדי שהרים את הצריח
שלו והניח אותו  מול המלך שלי בתנועה חדה "אתה מזיין אותה. שח
מט ידידי".