היא לובשת שמלה שחורה ומביטה במראה.
"יצור טמא שכמותי". היא מילמלה לעצמה.
ושלושה שדונים שהיו בסביבה ציחקקו.
והצחוק הפך לעצב והעצב לדמעות.
מבעד לשערותייה השחורות אפשר היה להבחין
איך היא הופכת מילדה לאישה ומאישה לשדה.
הגורל המר מבקר גם אצלה.
היא לוגמת בתאוונות משקה משכר.
פתאום מסביב מעורפל, מטושטש והזיות חונקות את החלל.
ברכות מושלמת צונחת לה על המיטה
ומפשיטה את השחור וחושפת לבן.
גופה צמא למגע. היא טמאה.
ובחוץ הרוח עוצרת נשימה.
היא עוצמת את עינייה ונוגעת בעצמה.
בחדר מתפשט לו ריח בושם מתקתק.
ושלושה שדונים שהיו בסביבה ציחקקו והתקרבו אליה.
בעודה מתענגת על עצמה ומתפתלת כתולעת,
היא חשה בידיים קטנות נוגעות בה.
מה שגורם לה להתפתל יותר ויותר.
הם אוחזים בשדייה, מוצצים ושואבים אותה עד כלות.
ןהיא מתפתלת כתולעת. מתפתלת ומתפתלת. היא טמאה.
הם ממשיכים לגעת בגופה הלבנבן.
נוגעים ומלקקים, אוחזים ושואבים.
והיא צועקת.
וטוב לה ורע לה.
והיא צוחקת והיא בוכה.
לבסוף כשגמרה עצמה עיניים ונרדמה.
והיא יפה, אבל טמאה.