מתתי לשישה חודשים
לא כתבתי לא שרתי
ולא הסתכלתי בעינים לאנשים
הרגשתי מתה
ונראיתי מתה
אבל בפנים.. בפנים הכל בער
הכל התהפך והשתנה והתבלגן
תמיד הכל היה אצלי סדר נאצי
ועכשיו הכל הפוך
הדיסקים לא בעטיפות המקוריות
הבגדים הפוכים על הרצפה
ולכו תבדקו מה מלוכלך ומה היה בכביסה
התחתונים מפוזרים בכל מקום
ואז אי אפשר לראות את השטיח האדום
הכל התבלגן
כמו בחוץ ככה בפנים
הכל התהפך ושינה כיוונים
היום קמתי לתחיה
אולי רק לקצת
אולי רק ללילה
פתאום נזכרתי מי אני
אחת שקוראת ואחת שכותבת
אחת שרוצה אחת שחושדת
אחת שיש לה
אחת שרוצה יותר
אחת שאוהבת
אחת ששוכחת
אחת שמתעוררת
אחת שלומדת.. ואוהבת.
לפתע הכל נראה ברור
כל הערפל לשניה נעלם
ואני יודעת למה אני שם
למה אנשים אוהבים
ולמה אנשים צוחקים
ולמה ממני ודווקא ממני
נזכרתי בשנינות
נזכרתי בחוכמה
נזכרתי באהבה לקריאה ולכתיבה
ודווקא היום ודווקא הלילה
לא ברור למה
וכאילו האצבעות כותבות מעצמן
והן רצות ורצות..
כאילו להשלים את החודשים
שבהן הייתי על הפנים
כאילו בשביל להזכיר לכולם
הנה אני! לא נעלמתי מן העולם!
עדין לא בכל אופן
לא לגמרי
אז רק שתדעו שהנה אני! אני פה!
אולי לא חייה..אך בהחלט קיימת.
לא הרבה ולא מדיי..
אבל בהחלט נמצאת פה בינתיים.