למשורר המת,
למשורר החי,
לא אתה, לא אתה הוא האיש
לו תדהר על סוסך לעת ערב
לא אשמע פרסותיו על הכביש
לא שקשוק השריון והחרב.
אין לי חפץ בצרור נדודיך
מצופי צלופן, קשורי סרט,
לא אשמח בזרים מקוציך,
הענק נא אותם לאחרת.
אל תטרח לשורר בשבילי.
שירי אהבה, מס שפתיים
ייבלעו בשקשוק הכלים,
בבכי התינוק על ידיים.
אם אתה ואם הוא, לא אכפת,
כי גבר, אחרי הכל, גבר,
כוסו וכרסו השובעת
חשובים לו מעל ומעבר.
יילמדו עוד כתביך וודאי
שירי המשורר המנוח,
את מותי יספדו ילדיי.
מי יספוד את מותך, עובר אורח?
את צרור מילותיך מוטב
שתצרוף, יקירי, במחברת.
לא אתה הוא האיש, ועתה
טפטף דיו על ליבה של אחרת.
על אלכסנדר פן, על קצה המזלג:
http://www.snunit.k12.il/shireshet/telpen.htm
|
