[מתוך המחרוזת "והים עודנו מלא"]



ארבעים וחמש הדקות של צעדת השחר על הטיילת אצל הים, שתחילתה
משיחה ראשונה של תכלת עמומה בשולי מזרח וסופה נתזים של גוני
כתום על ענני הנוצה מכאן ומכאן, הן מקלעת של תמונות ותחושות
ומחשבות מתרוצצות, אוחזות זו בעקבי זו או מכסות זו את שוליה של
זו, כשראשיתן בים הנגלה ובי, וסופן -

- אבנים שחקו מים
  קל וחומר אותי:
  ככל שאני מוסיף ופולח בים
  כן אני נמס והולך
  וככל שאני הולך ופוחת
  כך מתעצם הקסם שהוא מהלך
  אבל ביומיומיי במשעולך אני קוסם
  אבל לילי לילך



עוד במחרוזת זו:
  "אופק" - http://Stage.Co.IL/Stories/200620
  "שער העולם" - http://Stage Co.IL/Stories/193759
  "אחוזי לחות" - http://Stage.Co.IL/Stories/219126
  "הכחול הכחול הזה" - http://Stage.Co.IL/Stories/209955
  "צהריים" - http://Stage.Co.IL/Stories/219188