אוהבת את העצב
את כל הדברים, יצירי אנוש
שאני לא יכולה לגעת.
אוהבת את הבדידות
זו שלא מפחידה
אוהבת את המרחק
עליו אני שולטת ביד רמה.
אוהבת חוכמה, יופי
מיוחד ללא במה.
אני שונאת בלי די.
ריקנות, אשם, חוסר מוצא.
ייאוש.
אני חייבת להגיע למקום אחר,
להיות בו.
אני לא יודעת את שמו.
אני לא יודעת אם הוא דומה
לאושר או למות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.