צעקתי עליו שהוא מטומטם ושהוא לא מבין כלום ושאם הייתי רוצה
להיות כמוהו כבר מזמן הייתי נשואה לאיזה פולניה פסיכופטית
ומזיינת בחורות בנות 20. וכמה שהרעיון נראה קוסם, אני בכלל לא
כמוהו ושלי יש חוש הגינות.


הוא שבר לי את האף.



הייתי צריכה ללכת לעשות צילום רנגן וכאלה...ואז למרפאה
ושמו לי מין דברי פלסטיקי כזה על האף, שלמעשה חשבתי שהוא די
מגניב וכל הזמן ניסיתי להצית אותו כדי לראות אם הוא נמס.

כמה ימים אחרי זה אמא שלי באה אלי ואמרה לי בטון ספק מודאג ספק
מסטול.. ואמרה לי שלהיות מוכרת ארטיקים בים זה חלום מטופש
ושאולי במקום אני אלך לעבוד בהיי-טק או משהו כזה.
ישר אמרתי לה שאני לא מוכנה לוותר על החלומות שלי. אז היא אמרה
שאם חלומות כאלה כבר יותר ישתלם לי להיות קבצנית בדיזינגוף.
אני חייכתי ואמרתי לה שדווקא שמעתי שהיום שקבצנים מדיזינגוף
מרוויחים יותר מעובדי היי-טק.


וזה מה שעשיתי באמת, ישבתי חודשיים בכיכר דיזינגוף וקיבצתי
נדבות עד שהייה לי מספיק כסף כדי לפתוח את דוכן הארטיקים שלי.
ולפעמים אפילו הסתובבתי בחוף עם דברי קלקרי שכזה עם המון
ארטיקים בפנים, כמו האלה שצועקים "ארטיק ארטיק, תות בננה"! או
משהו כזה...

רק שאני צעקתי "ארטיקים, טפו כוס רבאק דרכתי על
מדוזה...אה..קרח קולה בשקל אחד."