בכיתה ג' כבר הייתי גדולה מספיק בשביל לשמור על האחים הקטנים
שלי לבד.
בכיתה ו' הייתי גדולה מספיק בשביל לבחור אחד ממקצועות הבחירה
בבית הספר.
בכיתה ט' הייתי גדולה מספיק בשביל לבחור מגמה.
בגיל 16 הייתי גדולה מספיק בשביל להוציא רשיון על אופנוע.
לפני חצי שנה הייתי גדולה מספיק בשביל לנהוג על מכונית.
עכשיו אני גדולה מספיק בשביל למלא את המנילה שלי ועוד חצי שנה
אני אהיה גדולה מספיק בשביל להתגייס.
בגלל זה המשפט שאמרה לי המורה לספורט, שאני לא גדולה מספיק
בכדי להחליט מה טוב בשבילי, נראה לי תמוהה במקצת.
המורה שלי לספורט כל  הזמן צועקת, על כל דבר.
כשמישהי באה בלי תלבושת היא נהיית אדומה, כשבחרתי פריט קצט לא
רגיל לעשות איתו את הריקוד בספורט היא כמעט הרגה אותי.
עד שמצאתי רעיון, שדרך אגב אם המורה שלי לא הייתה מטורפת היה
דווקא רעיון טוב, היא לא הרשתה לי לעשות אותו, היא אפילו לא
הסכימה לשמוע אותו.
אני, שמן הסתם לא יכולתי לשתוק כשהיא צועקת ככה ונראה כאילו
עוד שניה היא מתפוצצת, התחלתי לריב איתה.
כל הרעיון הזה, שבנות צריכות לעשות ריקוד, נראה לי מאוד טיפשי.
אני לא יודעת לרקוד ולא נהנת לרקוד. אני לא רקדנית, אז למה אני
צריכה לרקוד בשביל לקבל ציון? למה הבנים לא רוקדים?
בגלל שהם לא גמישים? גם אני לא.
בגלל שהם יותר טובים בכדורסל מריקוד? למרות שאני שחקנית כדורסל
גרועה אני עושה את זה יותר טוב מלרקוד.
בגלל שהם לא יודעים לרקוד? גם אני לא!
מכאן הבנתי שהבנות רוקדות רק כי הן אובייקט מיני והן יכולות
להציג חושניות בריקוד, מה שיספק את רוב המורות לספורט שבדרך
כלל מעדיפות נשים על גברים.
אאני לא מוכנה להתתף במחדל הזה! אם הייתי רוצה לרקוד בחושניות
ההייתי עובדת בחשפנות!
כשניסיתי להסביר את התאוריה הזאת למורה שלי, היא כבר נהייתה
סגולה, היא הרימה את ידה להעיף לי סטירה ואז נזכרה שיפטרו אותה
והורידה את היד, מה שהיא כן עשתה היה להעיף אותי מהשיעור
ולהודיע לי בחגגיות שבלי ההורים אני לא חוזרת.
אז באתי עם ההורים, לא היו לי הרבה ברירות, אני צריכה את
הבגרות המטופשת הזאת. לא רוצה, צריכה.
בפגישה נקבע שאני חייבת לעשות את הריקוד ואלה הנוהלים ואין מה
לעשות ואלה החיין וכו' וכו'.
אז העתקתי ריקוד שעשתה חברה שלי מבית ספר אחר וקיבלתי ציון
עובר
החלטתי שמעכשיו אם אני ארצה לרקוד אני אלך למועדון. אני לא
רוקדת יותר בשביל אף אחד!
טוב... אולי חוץ מהחבר שלי.