Red Riding Hood / Natan Alterman

Untamed savage day, as a tear brushed away
Off forests and cities, off centuries and hours,
While Red Riding Hood strolls on her way
In the wood, gathering flowers.

And following behind a cow and a gander
And a cat limping by on a cane,
Like a melody lost, a fable forgotten,
Like laughter antique and unchained.

And standing afar, long years to follow,
And in vain have we varied our wonder,
And a bare-naked moon, like a thumb-sucking toddler
In ancient days, clings to his father.

And we are silent. The grassy ground
Twitching with green eyelashes
We close our eyes and suddenly peer
At time's darkened branches.


הטקסט המקורי:

כיפה אדומה / נתן אלתרמן

עת יומינו הפרא נמחה כדמעה
מערים ויערות, משנה וחודש,
הולכת בדרך כיפה אדומה,
ללקוט פרח-בר בחורש.

ויוצאים אחריה פרה ואווז
וחתול מדדה על משענת - -
כסיפור שאבד, כניגון מני אז,
כבת-צחוק נשכחה ונושנת.

ועומדות מרחוק השנים הבאות
ולשווא תמיהותינו כה רבו
ומוצץ לו ירח ערום אצבעו
כבימי בראשית, בחיק אבא.

ואנחנו שותקים. אדמה עשבית
בירקרק הריסים מפרפרת...
ועיננו עצמנו - - ולפתע נביט
והנה כבר חשכה הצמרת.