לא יכול לעצור את הדמעות והכאב,
מסתכל אחורה ופתאום על כל זה רק חושב.
ומבטיח לעצמי, שהכל בסוף עוד ייגמר...
ואת זה אומר.

בלי לבכות כמו תינוק בכיין במשך שש שעות,
לנסות ולעבור את התקופות הכי גרועות.
מאמין רק בעצמי, שמגיע לי יותר מזה...
ככה זה.

שאני מתבגר בכל יום שעובר, יותר,
מסתדר, ומרגיש שאני מוותר
לעצמי, ופוגש אנשים, מדבר,
על כל זה, ועוד יום עובר.

סיפורים שסיפרו לי כבר לפני המון שנים,
געגוע דיי חזק שיש לי לאותם זמנים.
ומצליח בעצמי, לעשות את זה יפה כזה...
מדבר על זה.

בלי לצעוק, לנסות לבלום לי את הנפילה,
השתיקה שלי היא הצרחה הכי הכי גדולה.
ומבטיח לעצמי, שאני אוכל לחיות בלי זה...
ככה זה.

שאני מתבגר בכל יום שעובר, יותר,
מסתדר, ומרגיש שאני מוותר
על עצמי, גם פוגש אנשים, מדבר,
על כל זה, ועוד יום עובר.