[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סיסטר אוף
/
שיני השום של אלגרה

"לא חשוב" , אמר ניסו  " אני אביא את הירקות לאלגרה. אישה טובה
, שתהיה בריאה"
וכך עשה.  בחורה טובה הייתה אלגרה.  כבר לא צעירה . אימה נפטרה
לא מכבר, אחים אחרים לא היו לאלגרה כי הזבוב עקץ את התינוקות
שמתו ורק היא נשארה . שנולדה אחרונה והייתה אמורה להיות מתנה
של שמחה לאימה.

הגיע לדלת דירת החדר בנחלאות וארגז ירקות בידו. נוקש על הדלת,
ואין עונה. מביט דרך החלון שהיה פעם שקוף, וראה במיטתה את
האישה.
נכנס דרך החלון והניח את הירקות על שולחן העץ במטבח, ליד
הפתילייה.
ניגש אל אלגרה במיטת חולייה לשאול אותה לשלומה.

אבל כאשר התקרב חשכו עיניו . גופה של  אישה ערומה לחלוטין שכבה
במיטה , צבעה דומה לצבע סדיניה שכבר לא מתייבשים יותר ברוח.
פעם כשתלתה  את סדיניה הלבנים מול אלו של תקווה שכנתה, אמרה
האחרונה שלא נכונים הדברים שאמרה לה אימה על אביה  שאולי נפל
ואולי לא ואולי הלך ברחוב ואולי הלך למחוזות אחרים.
אל לה לאלגרה להטריד את ראשה היפה בעניינים שכאלו. היא רק
צריכה להיות עקרת בית טובה והחתן כבר יגיע גם אם יתומה היא
ואין מי שיוביל אותה לחופתה.
אמרה . אבל השנים חלפו, והחתנים לא התדפקו על דלתה של אלגרה
שהפכה עצובה .
הייתה מקפידה לתלות את הסדינים הכי לבנים בנחלאות על החבל
שיראו כולם, כמה נקייה את החלונות הייתה מנקה בבוקר מוקדם ,
וכשהשמש זרחה היו רואים הבריות את דמותן משתקפת בזכוכית החלון
כאילו הייתה שקופה.

החזיק  ניסו את ידה , לדעת אם חיה היא או מלאך המוות הוא המרחף
מעל מיטתה. והיא נאחזה בידו בחוזקה. עיניה עצומות, ורק את החום
מידה חש.

אמר לעצמו, יבדוק את גופתה ,שלא יהיה נוגע חלילה בגופת בר מינן
.
בדק ביסודיות כל חלק בגופה- ליטף את שיערה, שהיה שחור ופזור על
הכרית. לא קלוע בצמה אלא תלתלים פרועים .
ליטף את צווארה הארוך, מעולם לא ראה אישה שצווארה ארוך כל כך
,או שאינו נגמר אלא רק בשדיה.
היסס רגע קל לפני שהעביר אצבע אחת בזהירות על הפטמה  שהתקשתה
למגע רפרוף אצבעו.
לא היה בטוח בעצמו ומעך קלות את שדה אל כף ידו. שד חם ורך היה
לאלגרה שהתאים לכפו כמו כפפות צמר קצוצות אצבעות לידיים קרות
מרטיבות החורף.
ניסה ובדק אם השד השני יתאים גם הוא, כמו שלימד אותו אבא שלא
מודדים בחנות הנעלים  של מוריס רק נעל אחת אלא את שתיהן.
עד שסיים את מדידת הנעלים ,הרגיש ניסו חיים בגוויה שלפניו.
הלך לשולחן העץ מכוסה מפת הניילון. הוציא את העגבניות האדומות
וסידר אותן בערמה זו על גבי זו.
הניח את הקולרבי בצד ,קשה ועם זוויות בולטות.את השום תלה ליד
הדלת,  את תפוחי אדמה סידר במעגל ,ואת המלפפונים שם ליד
העגבניות. כמו שהרגיש מלפפון מכנסיו מול עגבניות שדיה
התפוחים.
והלך .

חשב ניסו אלגרה  הייתה אישה טובה. שנים רבות מחכה לחתן שלא
מגיע.
עד שיום אחד חלתה. מחלה משונה שלא מכירים הרופאים. לא השתעלה
או התייפחה, גרונה לא כאב. בטנה לא צבתה. אבל לא יכלה לקום
ממיטתה כאילו חולשה של מוות תפסה אותה.
לא טוב  להרשות לזבוב המוות, שהרג את אחיה להמית גם אותה.
"אביא ירקות גם מחר לאלגרה ואבשל מרק, תתחזק ותבריא"

למחרת הגיע ניסו אל ביתה של אלגרה, השכם בבוקר, עוד לפני שנפתח
השוק בכלל, ובשעה שהיו המתפללים בבית הכנסת, ואחרים עוד ישנים.
הביא עימו סל של ירקות, בצל, וכוסברה, קישואים ירוקים  גזר
ודלעת כתומים.  נכנס כמו אתמול שלשום דרך החלון, וניגש אל ארון
העץ הרקוב במטבח.  מוציא את הסיר הגדול העמיד אותו על
הפתילייה.
קלף את הירקות , קצץ והניח בסיר עם מים רבים שיתבשל לאיטו.לא
שכח להוסיף קומץ מלח ושן שום בשרנית.
עד שירתח המרק ,בדק ניסו את הגויה. מאתמול לא זזה במיטה,
תלתליה השחורים כמו הזפת שעל הגגות מרוחים לרוחב הכרית. פניה
לבנים, עיניה עצומות, נשארה ערומה .
רצה ניסו לכסות את הגויה שיהיה לה חם קצת בצינה של הבוקר. תחב
ידו אל שמיכת הצמר האפורה והרים אותה .
אך כשנגלתה כל גופתה לפניו ,חשב רק על קישואים גזרים ומלפפונים
קשיחים.
כאילו לא הייתה אישה ,אלא נערה צעירה. שדיה גם שהיו גדולים היו
מונחים מסודרים כמו העגבניות על הדוכן, אדומות ומפתות לנגוס .
ביטנה ,שלא ידעה פרי בטן  אינה כמו בטנה של אשתו, תקווה, בטן
של תפוז מחורץ.
אלא רכה מתוחה וחלקה כמו מפת שבת לפני הארוחה.
רצה לערוך את סעודתו על מפת שבת זו ולהגיע אל ליבו של הארטישוק
הנחבא מפניו.
הושיט את ידו. גופה של אלגרה שמח לקראתו כמו לא הייתה גוויה
עצומת עיניים בחדרון אפל בשכונת נחלאות .



כך ימים רבים היה ניסו מגיע בשעות שונות של היממה. מביא
ירקותיו אל שולחן המטבח, מכין סיר של מרק. ולמחרת היה הסיר
ריק.
אלגרה שוכבת במיטתה חיוורת כולה עיניה עצומות ואף בת קול לא
השמיעה. הפסיקו השכנים לבקרה, ורק חיכו לצאת נשמתה, הריח מביתה
היה נורא. צחנה של ממש.

כך המתינו השכנים עד אותו הבוקר  ששמעה אותה מזל השכנה ,צווחת
צרחות נוראיות. חשבה מזל כי הגיע הקץ וגם אלגרה בדרכה המשונה
תלך לעולמה אחרי מחלה קשה כל כך. קראה למוריס מחנות הנעלים
ולדוד הבטלן שישב בחצר ביתו.
"תכנסו  איתי לאלגרה. למה אני מפחדת מהעולם הבא , שדים
ורוחות,וזו הגיעה שעתה למות כי היא צועקת ובוכה אל אימה
בשמיים."
עד שנכנסו שלשתם, מוריס מחנות הנעלים, דוד הבטלן ומזל לחדר
המצחין.
עשרות צרורות של שיני שום היו תלויות על החלונות ,הדלתות,
בפינת הכיור, ליד המקרר הקטן, משתלשלות ממגירת הגרביים,
מקצותיה של המיטה , מפינת הארון.
ובמרכז המיטה שוכבת אלגרה ,מכוסה בשמיכת צמר מעופשת.
לצידה שוכבים שני עוללים שזה עתה נולדו, וחבל הטבור עוד מחובר
אל אחד מהם.
ואמרה מזל " סבתא סולטנה אמרה ששיני שום מביאות מזל. אבל לא
אמרה  שגם מחיות מתים וגם יוצרות חיים חדשים"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"תגידי,
זה כאב?"







חוקר הסלוגנים
מנסה להתחיל עם
אישה מוכה


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/11/02 21:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיסטר אוף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה