ותבלע הארץ יושביה
ולא נודע כי באו אל קרבה,
ותאכל האם ילדיה
מתוך דחף של אהבה.
ועומד העץ בשלכת
מבודד בתוך יער צפוף,
והאש הגבעול מלחכת
בעודו מצפה לה כפוף.
ואין מנוס מאסון לאומי
כי תבוא הרעה מבפנים,
והמון מתקדם אל פני הרס עצמי
כמו שורה של קדושים מעונים.
ורואה הנביא את הכול ושותק
כי אלם הוא ואינו מסוגל,
ודמעה לו נוצצת ואין הוא צוחק
כי אין להפוך הגלגל.
ובתרועות חצוצרה, בקול עדר רועם
ומכת ילדים על התוף,
יחייך הנביא כשהכול יסתיים
כי עליו כבר הגיע הסוף