"למה החיים חייבים להיות כל כך קשים? אלוהים, תגיד, אתה שונא
אותי? אני לא יודעת איזה דבר רע עשיתי שמגיע לי שזה יקרה דווקא
לי.
אני מרגישה לבד, בא לי להתאבד. מבחינתי, שמישהו יבוא וירה בי,
כי אם לא, אני אעשה את זה.
בא לי לבכות, אבל אני צריכה להיות חזקה, אסור לאחיי לדעת
שהוריי מתו, פשוט אסור להם לדעת. עדיף שהם יגלו על זה רק כשהם
יגדלו, הם בין כה וכה לא מבינים מה זה מוות. איך הם יכולים
להבין ששני ההורים שלהם מתו יחד, בעת ובעונה אחת? אני מקווה
שאני צודקת. עכשיו אני צריכה רק לחשוב איך אני אטפל בהם לבד,
כי אני הילדה הכי מפונקת בעולם, צריכה להיכנס ביום אחד לשני
תפקידים מאוד קשים. אני צריכה להחליף את תפקיד הוריי. אתה יודע
מה, אלוהים, עכשיו אני בטוחה שאתה שונא אותי. אני רוצה את
ההורים שלי חזרה. אני מצטערת שאמרתי שאני רוצה שהם ימותו, לא
באמת התכוונתי. גם לא התכוונתי להתנהג לא יפה, אתה יודע שאני
אוהבת אותם הכי בעולם.
אני מצטערת, אלוהים, אני לא יכולה להמשיך לחיות, אני חושבת
שאני לא אחזיק מעמד זמן רב כל כך. בבקשה תעשה משהו, תעשה שאני
אמות. האחים שלי יכולים ללכת לדודה חנה, היא בטח תשמח לקחת
אותם, אבל אותי, אותי היא לא תיקח. היא בטח תחשוב שאני מספיק
גדולה בשביל לדאוג לעצמי.
אתה בטח יודע מה אני חושבת ברגע זה, נכון? אז אם לא, רק שתדע
שאני יודעת שקשה לפעמים בחיים ויש כל מיני מכשולים בדרך, פשוט
לא חשבתי שכזה דבר יקרה לי. אני מבטיחה שאני אקח את עצמי
בידיים, אני אמצא עבודה, ואני אטפל באחיי. לפחות את זה אני
חייבת להוריי.
אני צריכה לבקש ממך טובה. אני רוצה שתגיד להורים שלי שאני מאוד
מצטערת על שלפעמים הייתי קצת קשה איתם ושאני מאוד אוהבת אותם.
תגיד להם גם שאין להם מה לדאוג בקשר לאחיי ולי, כי אני אדאג
לכולנו, ואני לא אהיה מפונקת כמו פעם. אני חושבת שזה המקרה הזה
גרם לי להתבגר במקצת. אני מקווה שלא אכפת לך לעשות את זה
בשבילי, ואני מבטיחה מעמקי ליבי שאני אשתנה, אני אהיה אמא
למופת".
תודה לך אלוהים שהקדשת קצת זמן מזמנך למכתבי, אני מאוד מעריכה
את זה. ואני רק רוצה שיידעו שזה לא קל שההורים מתים פתאום, או
מישהו שקרוב אלייך. צריך לקבל את זה ולהמשיך הלאה. תמיד לזכור
אותם, ולא להתייאש ולהרים ידיים, צריך להתגבר. החיים עדיין
קשים, ואני תמיד אחשוב כך, אבל צריך להתמודד. שיהיה בהצלחה.