קמתי ונעמדתי על רגלי. מחיתי את טיפות הגשם שהיו על פני אך
לשווא,הגשם פשוט המשיך לרדת בכמויות גדולות ולהרטיב הכל. האור
מהפנסים הקטנים היה עמום בחושך המוחלט שהיה.
התחלתי ללכת בשביל המאולתר. הבטתי לצידי הדרך. לא יכולתי לראות
כלום חוץ ממצבות רבות לאנשים כל כך רבים.
שמעתי קול קטן, של אשה, היא בכתה. המשכתי ללכת הקול בעוד הקטן
התחזק ובאיזהשהו שלב נוסף לקול קול נוסף, גברי יותר.
המשכתי להתקדם עד שהגעתי לקבר שסיים את השביל. במרחק של כמה
סנטימטרים מצדו הימני של הקבר שכבה אשה אשר בכתה בכי תמרורים
חזק. מצדו השמאלי של הקבר שכב איש , גם הוא בכה אך הבכי שלו
היה מאופק .. כאילו הוא מנסה לא לבכות כדי להרגיע את האשה.
ישבתי בינהם."אמא, אמא" קראתי לה, "אמא זה אני ... אני כאן" אך
לשווא."אבא... אני מצטער" אמרתי לאיש אך בדיוק כמו האשה הוא
התעלם ממני.
"אבא אמא זה אני" אמרתי אך הם המשיכו להתעלם. "אבא אמא זה
אני"  הרמתי את קולי."אבא אמא זה אני" צעקתי הפעם קולי כבר
נשמע כאדם אשר מתכוון לפרוץ בבכי.בכיתי חזק, בכיתי כפי שלא
בכיתי מעולם וכפי שמעולם לא אבכה. הדמעות ירדו כגשם זלעפות.
נעמדתי על רגלי, צעקתי לשמים, אך אף אחד לא שמע. צעקתי שנית
הפעם חזק יותר, מחכה שמישהו יענה לי . בפעם השלישית שצעקתי
הגעתי לטונים שבחיים לא הגעתי אליהם, ובחיים לא אגיע. הצעקה
שלי לוותה ברעם וברק אשר הופיעו ביחד.
לאחרם הגשם הפסיק, היה שקט, הגבר והאשה נעלמו. הייתי לבד בשדה
מלא קברים ושביל קטן משתרע מהמקום שלי. היה ברק נוסף , הפעם ,
הוא הקדים את הרעם במספר שניות. הסתנוורתי קשות מהברק למספר
שניות לא הצלחתי לפתוח את עיני אך לאחר הרעם שמעתי משהו, קול
מוכר, שמעתי מישהו צוחק,פתחתי לאט לאט את עיני. בקצה השביל
ראיתי דמות אפלה מסתתרת בצללים . התחלתי להתקדם לעברה בהליכה
מהירה, "מה אתה צוחק" צעקתי בקול חלש. "מה מצחיק" אמרתי בזמן
שהגברתי את מהירותי לעבר הדמות מקווץ את אגרופי. הדמות המשיכה
לצחוק בצחוק שקט אך מרושע לעברי. לבסוף הגעתי אליה. הוא נראה
לי מוכר, מוכר מאוד אפילו,פשוט עומד שם וצוחק, בלי הרבה חוכמות
, צוחק לי בפנים . הרמתי את אגרופי הימני ונתתי לו מכה בפנים.




הדמות נעלמה,הגשם חזר לרדת, גשם חזק, ורועש. הבטתי על הידי
הימנית, היא היתה מלאה בדם , הרבה דם החל לרדת יחד עם הגשם.
ידי היתה מלאה בחתיכות זכוכית קטנות וגדולות. הסתכלתי על הרצפה
וראיתי שלולית מים נהפכת לאדומה לאט לאט. על הרצפה היו מונחות
כל מיני חתיכות מראה . הרמתי אחת מהן והסתכלתי. ראיתי אותה...
, את הדמות ,ממשיכה לצחוק עלי.  סוף סוף הבנתי. זרקתי את חתיכת
המראה רחוק ככל שיכולתי. התחלתי ללכת לכיוון הקבר, בדרך
הסתכלתי לתוך אחת השלוליות הגדולות, אך לא הצלחתי לראות את
בבועתי. כאשר הגעתי לקבר התקופפתי וראיתי את שמי כתוב עליו,
התישבתי ונשענתי על המצבה, התחלתי לבכות בשנית, הפעם הדמעות
היו עשויות מדם גם הן, פשוט ישבתי... ונחתי. "אמא אבא... אני
מצטער" לחשתי ונרדמתי.