טרמינל.
המטוסים חגים מעל ראשך,
חגיגה.
ילד יפה נוסע לצומת
לפגוש ילדה
לחזור.
כי אמרת שהיא ילדה, כי הוא סקרן
לממש ציפיות.
ספונטניות.
צעירה מדיי, לטעמו.
איש העולם הגדול
חזר להיות ילד- חייל
מתוסכל.
היום כבר
כולנו כאלה.
להתגייס
לחזור.
ואז קורה לילה אחד
מחכים מתחת לנחיתות,
רצים אחרי האור.
לפני הרעש
רקדנו
צרחנו
ניצחנו ת'קור.
בשביל זה יש לילות כאלה,
אתם זוכרים?
בשביל להיות ילדים.
ילדים עם רישיון וכסף-דלק
ושוקו חם מוקצף
בתחנה.
התחנה הבאה
ירוקה מדיי
ערנית מדיי
רחוקה מכל
מה שהכרת;
לא יספיקו להיות לך
רגעי שלמות
בנסיעה מהירה
ושירים
איטיים.
בוץ במגפיים
יותר- מועדוניות
פחות צבאיות
כאלו שצועקות
לך לרקוד
ולא
לירות.
להסתכל,
לא לראות,
איש את רעהו נע
ונד וקופץ ופורס
זרועותיו לרקיע-
מטוסים שרים
שיר ערש רועש.
בואינג עצום
נוחת.
הלילה אין התרוצצות
ולא התפוצצות
כמו שמבטיחים השירים.
הלילה הנערים
גדולים
מזכירים לחייך.
לפני שאור בוקר יעלה
יש שלמות
קטנה
עם עצמך.
(סוף סוף, סוף ינואר 03) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.