מכירים את התחושה שתמיד משהו חייב להפריע לכם? אני פחות או
יותר חיה את זה, ככה שלא התפלאתי כשנמלת ענק פילסה את דרכה אל
עבר החביתה המושקעת שלי, לאחר שזו עפה אל הריצפה והפכה לעיסה
מושקעת לא פחות. שלא לדבר על ההשקעה שתידרש כדי לנגב אותה
מהשטיח. מעכתי את הנמלה, כמובן. אבירם התחיל לצרוח, בחיוך, תוך
שהוא מניף את ידיו באויר. חייכתי גם אני והסתכלתי עליו. אבירם
הוא ידיד טוב שלי, מסוג האנשים שקשה להבין באמת, ורוב הזמן גם
לא מנסים, ככה שהוא משמר מבחינתי קסם מסוים. הפעם, עניין אותי
להיכנס לו לראש.
-"הכל בסדר?" שאלתי.
-"מבחינתי, הכל מצוין. אני בספק מה דעתה של הנמלה לשעבר."
לא יכלתי שלא להיזכר בויכוח היסטרי שהיה לנו, כשהוא התעקש
להזמין כבר אווז במסעדה. אני התחלתי להטיף על האכזריות בפיטום
אווזים, ועל האטימות שהוא מפגין בכך שהוא אוכל את היצור המעונה
הזה, ואבירם רק חייך ואמר שהאווז שלו מת בדיוק כמו השניצל שלי,
ככה שעדיף לא לזיין את השכל.
-"ממתי נהיית פעיל ב'אנונימוס'"? שאלתי.
-"לא, ממש לא זה." הוא ענה, מחליף מבטו לרציני, כשלעיניו
משתובבת הבעת התלהבות של ילד קטן. "פשוט, תחשבי, שבשביל הנמלה
הזאת את משהו ענקי, עצום.. לפחות כאילו מטוס התרסק לה על הראש.
את מבינה, הכל יחסי.", אמר והתחיל לחטט לי במקרר.
אם הכל יחסי באמת, זה רק מוכיח מבחינתי שאנחנו לא לבד כאן.
כלומר, אנחנו לא החלק העליון בסביבה שאנחנו נמצאים בה. עוד
מגיל פעוט השתעשעתי במחשבה שאנחנו בובות בבית ברביות עצום של
אלוהים, שמשחק בנו, יצורים קטנים ואפסיים שכמותנו. מאז כבר
גדלתי, והייתי מעדיפה לחשוב שאלוהים לא קיים, בגלל כמה עניינים
לא פתורים שיש ביננו. אבל הדברים של אבירם הביאו אותי לחשוב.
הנמלה שדרכתי עליה לא ממש מודעת לקיומי, מבחינתה אני אסון טבע
שנחת עליה, אחד ממגדלי התאומים שהתרסק לה לתוך הפרצוף. לא יהיה
זה קצת אגוצנטרי לחשוב שאין משהו גדול יותר מאיתנו, ממש כאן,
משהו שאנחנו לא רואים רק בגלל שהוא עצום לעומתנו? אולי באמת
רעידת אדמה היא רק זוג ענקים כאלה שרוקדים רומבה. אולי כל
המילים שאני שופכת פה בבמה הם עבורם נקודות קטנות של לכלוך לא
מוסבר, שהם מטאטאים פה ושם, כשיוצא. אולי הבית שלי הוא גומחה
קטנה בטירה שלהם, שהם מרססים מדי פעם, נגד המזיקים הקטנים
שפולשים וגונבים כמה פירורים מהמטבח.
שקעתי במחשבות, מסתכלת על חלון דירתי ומחייכת. אבירם העביר יד
בשערי, כמו יודע על מה אני חושבת. ענן גדול התקדם למולי והסתיר
את השמש. צמר גפן של ענקים.