מאי שם קול אשה את השקט פורם
מחלון ילד קט בביכיו מזמזם
מבחוץ מתרעמת צעקת איש זועם
בתוכי חוט פרום לאיטו מדמם
ואני מעיפה חרש חרש מבט
בדברים שקורים מסביבי בלט

ושולחת מבט עמוק
ובתוכי ממשיכה רק לשתוק

קול סדוק של זקן מבקש מחילה
קול נשבר של עלמה שדרכה פתלתלה
זרזיף של צינור את השקט מרטיב
מצוקתינו גדולה והאור רק מעיב
ואני מושיטה חרש חרש ליטוף
לציפור קטנטנה הלומדת לעוף

ושולחת מבט עמוק
אך רוצה מעולם זה לחמוק

צליל מראה מתנפצת חותך באוויר
וצלצול כנסייה, נשמות להחזיר
אוטו-גלידה עובר בנגינה מזכירה -
לא תמיד רק היה לנו רע...
והולכת לאט להקשיב מרחוק
לטירוף שנמהל לו משום מה בצחוק

ושולחת מבט עמוק
ובתוכי לא רוצה עוד לשתוק

רעשו של המון מכסה על השקט
איוושת המולה את האחד דוחקת
נשימת ילד קט בקלות נעלמת
ורק אנוכי, כמו תמיד, מדממת
לוחצת חזק, והדופק פרש
כדי להחריש צליל עולם מרוטש
לוחצת חזק וקופצת למים
כך אוטמת אני אוזניים

מבטי לא יהיה עוד עמוק
לעולם מעתה רק אשתוק


-<-<-@
-<-<-@