הדרך מערבה תוביל אותך לעמק השווה.
שם תרגיש.
זה זמן מה שאתה מחלק עצות לאחרים, מראה להם את
התחנות ומדריך אותם- זו הדרך בה תגיעו מערבה,
לעמק השווה.
וכל פעם שהופיעה בחייך תחנה שבה יכולת לבחור לפנות מערבה,
תירוצים שונים ומשונים מנעו בעדך מלבחור בתבונה.
היו לך עשרות סיבות, ובכל פעם הבטחת לעצמך-
בתחנת החיים הבאה שלי- אני אתכוונן מערבה-
לכיוון עמק השווה.
אתה יודע, שהדרך לעמק השווה רצופת תחנות בכיוון מזרח,
ושבכל תחנה ותחנה כזו- אתה חייב להכריע לכיוון מערב
כי עמק השווה נמצא בקצה האופק המערבי, אחרי שכל התחנות
מסתיימות....
אתה גם יודע, שככל שמתקרבים לשם, התחנות מתמעטות,
אתה יודע- כי ראית אחרים שהצליחו בדרכם מערבה.
ומפני שבעצמך הצלחת להרחיק כמה תחנות, עד שבאחת מהן נכשלת
וחזרת בך...
אז עכשיו אתה עומד, ולפניך תחנה, וליבך בוכה מזרחה,
ואתה יודע שאתה צריך להרחיק לחבל מערב,
לעמק השווה,
אז אתה בוחר לפנות מערבה, האם תחזיק החלטיותך בזו הבחירה?
האם תגיע בסוף לעמק השווה?
שם ליבך יתערסל בחיק בטחונך העצמי השלם,
וישבר רק במקרים שממש ראויים שברון לב...