|
מתחוללת בי מן קריסה כזאת
אל תוך עצמי.
כמו חור שחור.
מוצא עצמי מחטט בכיסים,
מחפש את פרורי האתמול.
לשם מה?
גם מחר לא אמצאם.
שביבים של תיקווה ניצתים בעינייך.
מסנוורים את עיני.
שבבים של יאוש ניתזים מגופי.
נערמים למראשותי.
מכסים את כולי.
עד
שאינני עוד. |
|
אח, ההוא ממקודם
לא מפחיד אותי.
אם הוא כל-כך
היה רוצה להרביץ
לי, אז הוא היה
נשאר פה, ולא
הולך, נכון?
שמואל
איציקוביץ'. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.