אך יוותרו טמועים בה לילותיי הלבנים ,
אלו גלויי הדעת ונטולי חדוות חיים.
בעלמא אדבר אל לב נכמר שיסרב לראות את
יום המחר .
דרדרת צוקים תמוכך את מפלס אהבתנו , שכן חוד
המחט קהה.
ובין העלטה תיגנז תקופת חיים
שהתהוותה על פני אי אלו שנים.
בין צלעי ההרים ,תלויה ועומדת בנתיבה של נקודת דלתא,
פיסה שחורה
מאהבה שמתה.
אך הולידה מפעל שנצור בלב אדם גווע , מאוהלת במחוזות נפשו
האלוחים
לימים תרצד בים הבכאים .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|