"שלום הגעתם לטלפון של קרן...אני לא עונה עכשיו אז תשאירו
לי.."(ניתקתי)
היא נשמעה עצובה. סוף סוף אני יודע שזה נגמר. לא עצוב ולא שמח.

רק לפני חודש היתה לה הודעה אחרת, משהו כמו: "הודעות לקרן
ומיקי אחרי הביפ.."
ועכשיו אין מיקי. עכשיו היא סתם לא עונה. בטח זרקה אותו מכל
המדרגות.
ומה מיקי אשם שקרן חוטפת את הקריזות הקבועות שלה ודווקא הוא זה
ששם לספוג אותן.
בחור טוב מיקי. חבל לי עליו.

את קרן הכרתי לפני שלוש שנים ביום כיפור. נפגשנו בספריית וידאו
בשנקין ורצינו את אותו הסרט.
אני לקחתי לפניה. אמרתי לה שאם היא כל כך רוצה, שתבוא אלי
ונראה ביחד. אז היא באה. עם חבר שלה, מיקי.
אחרי שנגמר הסרט, היא גלגלה ג'וינט לה ולמיקי. הם היו מאושרים.
מיקי ליטף לה את הרגל והם התנשקו.
קרן הביטה בי במבוכה כשמיקי עסוק בצוואר בן ה-22 שלה.
"רוצה להצטרף?", הם צחקו ונפלו על המיטה שלי.
מיקי הוריד לה את התחתונים האדומים שבצבצו מהמיני הורוד. "טייק
מי נאו", נכתב עליהם במפורש.
מיקי שמע לעצת התחתון. מיקי וקרן הזדיינו על המיטה שלי.
"נו אתה לא בא?", שניהם הסתכלו עלי ומיקי כמעט גומר, "אני צם",
עניתי. מיקי גמר.

שבוע אחרי זה, קרן באה אלי, לבד. היא אמרה לי שהיא נורא נבוכה
ממה שהיה אצלי בבית.
דיברנו כל הלילה. אחר כך הזדיינו והלכנו לישון.
בבוקר מיקי בא לקחת אותה לעבודה. ביקשתי אם הוא יכול להחזיר גם
את הסרט. בחור טוב מיקי. חבל לי עליו.