על השיחה הראשונה שלי עם מורן חשבתי שמשהו פה שונה מאוד. זאת
הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מישהי מבטאת את המילים "דוגי סטייל"
בקול. וזה עשה לי את זה. והיה  לי ברור שהיא מקיבוץ ושם הכל
שונה. ושהיא הזדיינה עם כולם, מהגזבר עד הרפתן בסדר אלפבתי.
אבל לא היה אכפת לי. והתחלתי לחשוב שאיזה כיף היה אם ההורים
שלי במקום להשתכן בירושלים המחורבנת היו בוחרים להם איזה קיבוץ
בצפון. ואז כל היום הייתי מזדיין והיה בלאגנים. כי כמו שמורן
אמרה "זה הכל עניין של מנטאליות" ואם אין לי ניסיון בתנוחות
דוגמת "דוגי סטייל" אז אני בחיים לא אבין. אבל מיד היא הוסיפה
"... זה בסדר, אני אלמד אותך". והתחלתי לדמיין אותה. מלמדת.
שיער עד התחת, החבר הענק שלה לשעבר קורע לה את הכוס מאחור והיא
רק מתנדנדת קדימה אחורה. זה נראה לי קצת חולני שכל הגודל הזה
מטיל אותה, את הגוף הרזה הזה, קדימה ואחורה כמו כלבה מיוחמת.
הצחיק אותה שאף פעם לא ביקשתי שימצצו לי. זה פשוט קרה. התחילה
להסביר לי איך, ולמה.
הרגשתי כמו תלמיד.
אז בנים אוהבים לגמור מאחור היא אמרה. ואני רק חשבתי שאיזה
פארש אני - אני כבר לא בתול שלוש פעמים עם שלוש בנות שונות
ומעולם לא גמרתי ב"דוגי סטייל". פתאום באמצע השיחה דמיינתי את
כל אותן הבנות שרדפתי אחריהן מוטלות קדימה ואחורה וישר הבנתי
את כל הקטע. אפילו חבר של יעל בר זוהר גומר לה מאחור ורק אני
כמו פראייר גומר מלפנים.