תמיד הייתי שונה מכולם.
בחגים, הייתי לובשת מכנסיים ולא חצאיות או שמלות. שנאתי ברביות
והעדפתי לשחק בחיילים.
היו לי יותר חברים שהם בנים מאשר בנות.
התנהגתי כמו תום בוי.

כשהייתי בת 14 התחלתי לטפח את עצמי קצת.
הייתי עושה גבות ושמה עיפרון שחור בעיניים.
לפעמיים ליפגלוס וסומק...
אבל עדיין לא הייתי לובשת חצאיות ושמלות.
נשארתי עם המכנסיים הרחבים ואיזו חולצה צמודה.

בגיל 15 הכרתי אותו.
הוא היה גדול ממני בשנה.
אלעד הביא אותו, קראו לו עומר.
עומר ניסה במשך חודש להתקרב אליי, עד שנתתי לו. אחרי זה נהיינו
ידידים.
הוא כל הזמן אמר לי שהוא רוצה לצאת איתי ואני לא הסכמתי. כל
הבנות חשבו שאני מפגרת כי עומר היה חתיך וכמעט כל אחת הייתה
דלוקה עליו.
אבל אף אחת לא ידעה שלא היה לי חבר, ושעוד לא נתתי לבן נשיקה
בלחי!
תמיד העדפתי להיות ידידה של הבנים מאשר חברה שלהם.  
רציתי לצאת עם עומר אבל פחדתי...
והוא המשיך לרדוף אחרי רק בגלל שהייתי קשה להשגה.

                               

"די שיר עכשיו ברצינות! בפעם המיליוןןןןןןןן!!!!!!!
אני רוצה שתצאי איתי!" הוא אמר.
חשבתי על זה כמה שניות ואז הסכמתי.
"מה?! באמת?! את לא עובדת עליי?!"
"לא אני לא עובדת עלייך... אני אצא איתך." אמרתי.
עומר התחיל לקפוץ ולחייך.

ביום שישי הבאתי אליי חברה בשביל שתאפר אותי ותלביש אותי.
"שיר תפסיקי לזוז כל הזמן! את מורחת את המסקרה!" היא אמרה.
"אבל לא נוח לי עם החצאית הקצרה הזאת והסטרפלס היותר מדי
צמוד!!! איך את יכולה ללכת ככה כל הזמן???" שאלתי אותה.
"תאמיני לי שאם עומר היה רוצה אותי הייתי נכנסת לתוך מידה 34
ונחנקת בפנים רק למענו! וחוץ מזה... עם הזמן מתרגלים!" היא
אמרה.
"טוב תפסיקי לזוז בשביל שאני ישים לך את המסקרה."
היא סידרה לי את האיפור ואמרה לי שיפה לי ככה.
"איזה מזל יש לך שיש לך שיער חלק, הוא מסתדר בקלות בלי ג'ל
ובלי כלום." היא אמרה.
"כן... אני בכלל לא נוגעת בו.
אבל חשבתי  להסתפר. לעשות קוצים." אמרתי וחייכתי חיוך נבזי
כזה.
נטע הייתה קצת בשוק אבל זה עבר לה אחרי כמה דקות...

אחרי שהיא הלכה עומר הגיע בשביל לקחת אותי.
"מה קרה לך?! מה את לובשת? את שמת איפור או שאני מדמיין???"
הוא שאל.
"כן. מה לא יפה??" שאלתי.
"לא.. זה יפה. רק ש... זה לא את!"
"אתה צודק... חכה לי חמש דקות שאני יחליף למשהו נוח יותר עם
אפשרות לנשום בו." אמרתי והוא צחק.
אחרי חמש דקות חזרתי בלי איפור חוץ מעיפרון שחור, חולצה צמודה
אבל נוחה ומכנסיים מתרחבים.
"זאת השיר שאני מכיר!" הוא אמר וחייך לי.
אחרי זה יצאנו לת"א.
כשחזרנו הביתה הבאתי לו נשיקה בלחי.

אחרי זה עליתי הביתה, ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליו! הבנתי למה
כולם אומרים שהוא חתיך ושהוא חמוד. לראשונה בחיי הרגשתי משהו
כלפי בן.


אחרי הפעם ההיא שיצאנו יצאנו עוד כמה פעמיים.
בפעם החמישית הוא לקח אותי הצידה מכולם ודיבר איתי.
"שיר... מאז היום הראשון שראיתי אותך נדלקתי עלייך! יש בך משהו
שונה מכל שאר הבנות.
אולי זו העובדה שלך לא ממש מזיז איך השיער שלך נראה או אם
האיפור שלך נמרח או אם העלית בשני קילו. את שונה מכולם, וזה
מיוחד וזה יפה.
ואני אוהב את זה! ו... הייתי מעדיף שנהייה יותר מידידים." הוא
אמר.
הוא הסתכל לי בעיניים הכחולות המשגעות שלו וחיכה לתשובה ממני.
ואני לא ידעתי מה לומר!!!!
"שיר???" הוא שאל.
"כן??"
"תגיבי..."
"אהה... גם אני הייתי מעדיפה שנהייה יותר מידידים." אמרתי.
הוא חייך אליי, זה נראה כאילו שימחתי אותו.
"כשאני אומר יותר מידידים אני לא מתכוון לקטע, אני מתכוון
לחברים." הוא אמר.
"כן אני מבינה את זה." אמרתי.
הוא חיבק אותי ונישק אותי על הלחי.
חזרנו לכולם והוא אמר שיש לו חברה.
כולם שאלו מי, ואז הוא אמר: "שיר."
ידידים שלי היו קצת בשוק, והבנות בכלל לא האמינו.
לא הבינו מה הוא מצא בתום בוי שכמוני...
אבל לא היה איכפת לי מהם, הם סתם קינאו.
כשהוא החזיר אותי הביתה נתתי לו נשיקה בפה.
ואז הוא חיבק אותי.
לא רציתי שהוא ירגיש איך הלב שלי דופק בחוזקה...


אחרי שבועיים וחצי שהיינו חברים הוא בא אליי.
ישבנו וסתם דיברנו ואז הוא הסתכל עליי במבט מוזר כזה...
"יש לך עיניים יפות, ירוק זה צבע יפה." הוא אמר.
הסמקתי וחייכתי אליו.
"תודה, גם שלך יפות." אמרתי.
"אני רוצה לנשק אותך." הוא אמר.
"אז למה אתה מחכה??" שאלתי.
הייתי מופתעת מהביטחון שהיה לי באותו רגע.
ואז הוא נישק אותי.
זה היה פשוט מושלם...
בגיל 15 וחצי התנשקתי.
אחרי הנשיקה הוא הסתכל עליי ואני עליו.
לא זזנו. ואז התקרבתי אליו והמשכנו להתנשק.


עומר היה הראשון שלי בהכל.
הראשון שאהבתי, הראשון שנתתי לו נשיקה בפה, בלחי ובכלל
שהתנשקתי איתו.


אחרי חודש וחצי שהיינו ביחד היה לי יום הולדת.
עומר לקח אותי לסרט ולארוחה בשביל לחגוג.
אחרי הסרט הלכנו לטייל קצת.
פתאום הוא עצר אותי באמצע הדרך.
"יש לי משהו להגיד לך." הוא אמר.
הייתי בטוחה שהוא הולך להגיד לי שהוא רוצה להיפרד.
"אני אוהב אותך שיר! אני אוהב אותך." הוא אמר.
"גם אני אוהבת אותך!!!" אמרתי.
ואז התנשקנו.
במשך כל ההליכה דיברנו על סתם דברים ופתאום בלי קישור אמרנו
אני אוהב אותך.

                             

כשהיינו שנה וחצי ביחד הרגשתי שאני ממש אוהבת אותו, ושאני
מוכנה להתקדם צעד אחד קדימה במערכת יחסים.
"עומר, בוא רגע." אמרתי.
הוא התיישב לידי והחזיק לי את היד.
"מה חמודה?" הוא שאל.
"עומר... אני מרגישה שאני ממש אוהבת אותך, וש... אני רוצה
להתקדם במערכת יחסים שלנו." אמרתי.
עומר חייך אליי ולא אמר כלום.
הוא נישק אותי על הספה בחדר שלו והתקרב אליי.
"תעמדי רגע." הוא אמר.
נעמדתי והוא הרים אותי, הוא סחב אותי בידיים שלו, והניח אותי
על המיטה שלו.
זו הייתה הפעם הראשונה שלי ושלו.
ושוב פעם הוא היה הראשון שלי בעוד משהו.

מאז אותו יום ששכבנו היינו בלתי נפרדים.
היינו ביחד כמעט כל דקה, כי עומר כבר היה צריך להתגייס
בקרוב...

                               

היום גיוס שלו נפל על היום שהיינו ביחד שנה ועשרה חודשים
בדיוק.
באתי ביחד איתו ועם המשפחה שלו ללשכת גיוס.
בכיתי שם יותר מאמא שלו.
"עומר אל תלך..." אמרתי לו בדמעות.
"די מתוקה אל תבכי, זה לא שאני הולך ולא חוזר..." הוא אמר.
ופתאום כל המחשבות האלו על המלחמות, והפיגועים והערבים שהורגים
את החיילים, עלו במחשבותיי. פחדתי שייקרה לו משהו חס וחלילה!
"אני אוהבת אותך." אמרתי.
"גם אני אותך..." הוא אמר ונישק אותי.
חיבקתי אותו חזק ולא נתתי לו לעלות על האוטובוס.
"שיר חמודה, תני לי ללכת, את מקשה על שנינו חמודה..." הוא
אמר.
עזבתי אותו ונתתי לו לעלות לאוטובוס.

הצבא לא הפריע לאהבה שלנו.
כל סוף שבוע שהוא היה חוזר הוא היה מבלה איתי בבית שלי. היינו
ביחד כל דקה אפשרית.
ואחרי שנה גם אני התגייסתי.
והוא צחק עליי כשבכיתי כשעליתי על האוטובוס.

                               

אחרי שהיינו ביחד שלוש שנים ושבעה חודשים התחלנו לריב הרבה.
היו לנו מלא ריבים טיפשיים.
אבל זה היה נורמאלי כמו בכל מערכת יחסים.
אבל יום אחד זה כבר נמאס עליי.

"עומר איפה אתה?" שאלתי אותו.
"עכשיו אני בדרך הביתה מהבסיס. איפה את?" הוא שאל.
"אני בבית, אתה יכול לקפוץ אליי? אנחנו צריכים לדבר..."
אמרתי.
"כן בטח. טוב נגמרת לי הסוללה ביי מתוקה."
"ביי..."

                             

אחרי שעה עומר היה אצלי.
הוא נתן לי נשיקה ארוכה כשהוא ראה אותי.
"בוא ניכנס לחדר שלי, ככה תהייה לנו קצת פרטיות." אמרתי.
נכנסנו לחדר שלי והתיישבנו על המיטה, אחד מול השני.
"עומר תקשיב... אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד." אמרתי.
הוא ישר קפץ מהמיטה וצרח למה.
"עומר תשב, תירגע, אל תתעצבן."
"את מצפה ממני לא להתעצבן?? אנחנו ביחד שלוש שנים, הכל הולך
טוב ופתאום את זורקת אותי?!" הוא צעק.
"לא אני לא זורקת אותך... תשב רגע אני רוצה להסביר לך משהו."
אמרתי.
"טוב." הוא אמר והתיישב.
"עומר אני אוהבת אותך, אני לא חושבת שאני אי פעם אשכח אותך!!!
אתה היית הראשון שלי בהכל!
הנשיקה הראשונה בלחי, על הפה, נשיקת צרפתית, הראשון ששכבתי
איתו והאהבה הראשונה שלי. ואתה יודע שאף פעם לא שוכחים אהבה
ראשונה...
אתה הבן אדם הכי מיוחד בשבילי!!!
הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם!
ואני לא חושבת שאני צריכה לומר את זה כי אתה כבר יודע את
זה....
אבל בזמן האחרון אנחנו רבים מלא וזה כבר לא הולך כמו פעם. עדיף
שניפרד עכשיו בדרך טובה מאשר בעוד כמה זמן בעצבים. ואז אנחנו
פשוט נשנא אחד את השני... ואני לא רוצה לשנוא אותך.
ואני לא חושבת שאתה רוצה לשנוא אותי.
אתה יודע, איפשהו עמוק בפנים אתה יודע שאנחנו צריכים להיפרד."
"כן אני יודע את זה... שיר רק שתדעי שגם את היית הראשונה שלי
בכמה דברים.
את היית הראשונה ששכבתי איתה וגם הראשונה שאהבתי. אני בחיים לא
אשכח אותך..." הוא אמר.
ליוותי אותו לדלת.
הסתכלנו אחד על השני ולא ידענו מה לומר או לעשות.
אז התנשקנו. נשיקה אחרונה, נשיקת פרידה...


מאז אותו יום לא ראיתי יותר את עומר.
אבל אני עדיין חושבת עליו.
הראשון שגרם לתום בוי להתאהב...
אני בחיים לא אשכח אותו.