בחמ"ל מוכר, בין מצעים קרירים
מריחים מכביסה מתוקה
(למרבה תמיהה)
חשפת אותי מחדש

בין
מפות משורטטות על לוח,
בחדוות ילדים פזיזה
פרעת שערי על כר מאולתר עשוי
מהמדים שלנו
ובעיקר מחולצתך
שארונותיה הבולטים
ננעצו בעורפי
בכאב עדין,מלבני.

קימוטים בסדין שהותירה ידך המכווצת,
ושריטה על גבך שציפרני התוותה,
השאירה חותם ליד אותה הצלקת-
מזכרת למבצע סודי, כואב,
שהוכתר בהצלחה

הבל מתוק, מפתיע
פיתה את אזני ולקח אותה בשבי
שפיתל את כולי וכרך את רגליי
( המאומנות היטב) סביב מותנייך
בלפיתה מחייבת

לשונך תחמה
פטמתי
השמאלית, קבעה לה גבולות חדשים
וציירה לבבות
על
בטני הנרגשת, הפצועה,
שבעת הקרבות.

פנים ירכיי אז צחקו בטירוף
עת חקרת
בהן
נקודות ציון
עת צהלת
כשמצאת
( בלי מצפן)
שתי נקודות של חן

בחוץ החריש לילה את שאון הקרבות
ובפנים בלעו דיווחים בקשר
את צעקותיינו - זעקות קרב מחתרתיות

בטח יש חוקים נגד כאלה צעקות

ותקנה או שתיים נגד
תשוקה כה מהממת
בלתי צייתנית בעליל

כפות רגליך ריתקו את שלי
למזרון
בכח חדש
וכולך,
כשהיית אצלי,
נמתחת לדום והצדעת,
קשוח:
המפקדת,
היעד נכבש..