כש'גרטל הגדול' יצא לעתונות עם ההודעה שהוא מתכוון להעלים את
"כלבו-שלום", הייתי בחו"ל לרגל פרוייקט ישראלי אמריקאי משותף.
כדי לא לחטוא לאמת, עלי לציין שאפילו הייתה הידיעה מגיעה
לאזני, לא הייתי מייחס לכך כל חשיבות. הוא לא הקוסם הראשון
שיצא בהודעה גרנדיוזית וגם לא הראשון שקיים אותה, קופרפילד כבר
העלים את האמפייר סטייט בילדינג, וגם אז לא יצאתי מגדרי.

מתוך דו"ח הוועדה שחקרה את הפרשה אנו יודעים ש'גרטל הגדול'
הגיע אל המקום בשעה 10:00 בבוקר בלווית צוות טלוויזיה קטן
וקומץ מעריצים. לאחר תרגילי ריכוז שארכו כ-20 דקות וכמובן משכו
עוברי אורח סקרנים, הרים 'גרטל הגדול' את ידיו, עצם את עיניו,
מלמל דבר מה לא מובן והשאר כבר היסטוריה.

אין אדם בעולם שלא ראה את התמונות ולא הזדעזע עד עמקי נשמתו מן
התמונות המחרידות. הסרט נמכר בהון עתק ובמשך חודשים צפינו בו
כולנו מזועזעים ומוקסמים בנסיון להתגבר על התדהמה והזוועה. אני
עדיין מתקשה לעכל את האסון ולא משנה כמה פעמים אני מעביר בראשי
את התמונות ורואה איך בניין עצום נעלם כאילו לא היה שם אף פעם
וקומה אחת בודדה נשארת תלויה באוויר, כמה עשרות מטרים מעל
הקרקע, לשבריר שניה, ואז מתרסקת אל האדמה בשאון כביר. מעולם לא
התגלה מי זה שנחלץ ראשון מן התדהמה והפאניקה ודיווח על המקרה,
אבל כוחות ההצלה הגיעו במהירות ועוד לפני שנמוג ענן האבק כבר
ידעו שמדובר בעשרות הרוגים.

אז שמעתי גם אני על האסון. כולם שמעו. התקשורת העולמית עסקה רק
בזה. דבוקים אל המקלט, צפינו בפינוי ההריסות וההרוגים
ובנסיונות הפרשנים להסביר את המצב הסבוך. 'גרטל הגדול' נשאר
באותו המקום כשעל פניו ניכר ההלם עד לרגע בו מישהו נזכר בקשר
שלו לאירוע, וכשסגרה עליו טבעת המצלמות ואנשי התקשורת הוא חולץ
על ידי השוטרים והורחק מן המקום. לאחר שעות ספורות הוא נעצר
באופן רשמי. הסיבה לעיכוב היתה שלא ברור היה אם אכן ביצע פשע.
באותה תקופה לא היו כל חוקים בנוגע להעלמת חפצים. המצב הסתבך
כשהתגלה ש'גרטל הגדול' ביקש את רשות המשטרה לביצוע הקסם. לבסוף
הוחלט להאשים אותו בגרימת מוות ברשלנות פושעת, בגרימת נזק
לרכוש ללא אישור הבעלים ואשמת גניבה הועברה לבדיקה.

באותו הזמן לא היתה בהחלטה זו כל הקלה. מוקד חירום נפתח לחיפוש
קרובים, וכשסיימו לחלץ ולזהות את כל הגופות הקבורות בין
ההריסות עוד נותרו מאות שמות ללא תשובה. כשהבינו שבסופו של דבר
יהיו צריכים להחזיר את הבניין החלה הדרמה האמיתית. הזרקורים
שוב הופנו אל 'גרטל הגדול' שהודה בעיניים דומעות שהוא אינו
יודע מה לעשות. הוא לא לקח בחשבון שחלק מן הבניין לא יעלם.
החזרת הבניין לא היוותה בעיה, 'גרטל הגדול' ידע איך לעשות זאת.
הבעיה היתה שהקומה הנותרת היתה באמצע הבניין, כך שאם היה מחזיר
אותו היו הקומות העליונות קורסות וכל הבניין היה מתמוטט. אז
נכנסתי אני לתמונה.

כמהנדס ראשי בעריית תל-אביב ומומחה להנדסת בניין, הייתי הכתובת
ההגיונית. הוטסתי אל הארץ וניתן לי צוות מיוחד לשם פתרון
הבעיה. עיני כל העולם היו נשואות אלי. באופן אירוני, התברר
מניתוח הסרט שמדובר בקומה ה-13. עובדה זו כשלעצמה עוררה פולמוס
דתי נרחב. במשפטו הסביר 'גרטל הגדול' שהתקלה בקסם נבעה מן
העובדה ש-13 הוא מספר ראשוני. כינסנו צוות מוחות על מנת לחשב
דרך פעולה ו'גרטל הגדול' שיתף עמנו פעולה בנכונות מלאה. אני
הוא שהגיתי את הפתרון כשהבנתי לפתע שאם ניתן להעלים חלק מן
הבניין, אפשר גם להחזיר אותו בחלקים. 'גרטל הגדול' פחד
להתחייב, בהסבירו שמדובר בתהליך מורכב ביותר,  אולם בסופו של
דבר הסכים שהרעיון הגיוני. דרך הפעולה שהחלטנו עליה היתה
להחזיר את 12 הקומות הראשונות, לבנות מחדש את הקומה ה-13 ואז
להחזיר את שאר הבניין. היה צורך בשחזור מדוייק של הקומה בכדי
לא להפר את שיווי המשקל, וכמו כן נדרשה עבודת הכנה ארוכה
ומסובכת ובניית תומכות חיצוניים לבניין כולו.

בינתיים נמשך הוויכוח הציבורי והמשפטי בקשר ל'גרטל הגדול'.
ראשית, הוחלט שלא לפתוח במשפט עד להשבת הבניין. הדבר היה
הגיוני מכיוון שלא ברור היה מה הוא הנזק עליו יתן את הדין, אך
חשוב יותר, שיתוף הפעולה מצידו היה הכרחי על מנת שיושב הבניין
בהצלחה. שיתוף פעולה שיכול היה להיפגע מתוצאות משפט חמורות.

כשהסתיימו עבודות פינוי ההריסות, התייצב 'גרטל הגדול' באותו
המקום והחזיר את החלק התחתון של הבניין. כהרף עין הופיעו 12
הקומות על כל יושביהן וההתרגשות היתה עצומה. האנשים בבניין לא
ידעו דבר על האסון ואנו יכולנו להתחיל בחלק המסובך בידיעה שלא
מופעל עלינו לחץ של זמן.

עבודת השחזור היתה מסובכת ודרשה שיתוף פעולה של מומחים בלא מעט
תחומים, תחת ניצוחי כמובן. הקרנבל סביב הסיפור לא פסק. לאחר
כחמישה חודשים נשלמה המלאכה וכולנו חיכינו לרגע הגדול. תחת
חשיפה תקשורתית מלאה ניצב 'גרטל הגדול' במקומו הקבוע והחזיר את
שאר קומות הבניין אל כנן. המבצע הוכתר בהצלחה. בספירה הסופית
התברר שעדיין חסרים שני אנשים שהיו ככל הנראה במדרגות והם
הוכרזו כנעדרים. כל השאר חזרו לבתיהם והמשפט החל.

בתחום זה, כל ידיעותי הן מפרשנויות וכמו כולם אני זוכר את
הדילמה שהתעוררה. לא ניתן לכלוא את 'גרטל הגדול'. הוא יוכל
להעלים את הכלא או את שומריו בכל רגע שיחפוץ בכך. מצד שני אי
אפשר לשחררו ללא עונש. עלתה גם שאלת הסכנה בקיומו של איש בעל
כישורים וידע כשלו. אם יתהלך חופשי, הוא יוכל לעשות מעשים
חמורים אף יותר מהעלמת בניין. מה אם יחליט להעלים את הכור
הגרעיני? הוא בפירוש מהווה סכנה לביטחוננו. באשר לאמינותו, לא
היו שאלות. כולנו כבר ראינו לאיזה נזקים הוא מסוגל. במשך כל
תקופת מאסרו הוחזק 'גרטל הגדול' כפות ידיים ורגליים. פיו נחסם,
אזניו נסתמו ועיניו כוסו. אפילו תוך כדי המשפט שוחררו אסוריו
רק אחד בכל פעם. אזניו נפכחו כדי לשמוע את השאלה ומיד אח"כ
נסתמו שוב ופיו שוחרר לשם מתן התשובה. בעדות שנתתי הדגשתי את
העובדה שרק בנס הוכתר מבצע השבת הבניין בהצלחה. משפחות
הקורבנות קרעו את לב הצופים ובסיכומו של עניין הובן שאין מוצא
מלתת  ל'גרטל הגדול' את העונש החמור ביותר. בשל הסיכון שבהחזקת
'גרטל הגדול' בשבי, נקבע גזר הדין לשבוע מיום הינתנו. קשה לשער
מה היו מילותיו האחרונות לו ניתן היה לו לאמרם.

ועדת החקירה שהוקמה במטרה לחקור את הפרשה קבעה שהאסון היה נמנע
אילו היו מתייחסים לתופעות מסוג זה ברצינות הראויה, ואילו היתה
חקיקה בנוגע לתופעות על טבעיות כמו גם גוף שמתפקידו לפקח על
האכיפה. משפחות הקורבנות הוכרו כזכאים לסיוע, הנעלמים פוצו על
אבדן ימי עבודה ומסקנות הועדה יושמו. אני נבחרתי לעמוד בראש
"האגף לפיקוח על תופעות על טבעיות" (הפתעו"ת) בשל תפקודי
בפתירת הבעיה ובשל האמון הרב שרחש לי הציבור מאז הפרשה.

אני שמח לומר שעד היום לא שקטנו, אני וצוות האגף, ואנו נחושים
ועושים ימים כלילות על מנת לפקח על הלא נודע ולשמור על הציבור
מכל צרה שעלולה לבצבץ. נכון, רוב הזמן אנו נותנים אישורים
למכופפי כפיות וחוקרים קוראי מחשבות, אולם אם איזו קוראת בקפה
תחליט יום אחד להעלות באוב נשמות, או לכרות ברית עם השטן לא
עלינו. אנו מיד נשתלט על העניין ונאמר לה 'זה לא טבעי, וזה לא
מקובל בית ספרינו'.