כל מה שהשארת לי מאותו יום קסום היו כמה זכרונות מתוקים
ושלולית של דם. שלולית של דם טהור, חד פעמי. כמו הרגשות שהיו
לי כלפייך. הכל היה כ"כ נפלא ; בילינו, צחקנו, אהבנו. הרעפת
עליי נשיקות וחיבוקים. כאילו היה זה חלום, או קטע מוסרט מתוך
אגדה שממנו בא סיום הספר "והם חיו באושר ובעושר עד עצם בלה בלה
בלה".
הבוקר התחיל כמו קסם - השמש הפציעה מבעד לוילונות בחדר שלי
וכשהתעוררתי הדבר הראשון שראיתי היה אותך מחייך אליי ואומר לי
"תתלבשי - יוצאים לטייל" עם נשיקה קלה על השפתיים ומשם הכל
זרם. הכנתי לשנינו ארוחת בוקר ומיד יצאנו. בדרך סיפרת לי
שהמקום אליו נוסעים זה מקום שאני בטוח לא ארצה לעזוב ושאני
בטוח אתלהב ממנו כמו ילדה קטנה, וזאת הסיבה שבעצם הבאת איתך
מצלמה - כדי שנזכור תמיד את ההבעה שהייתה לי כשהגענו למקום.
ובאמת - בשבילי זה היה כמו גן עדן! מפלים זורמים ממש מלאי חיים
ואנרגייה שנובעת מכל מקום, גנים עם ספסלים, עצים ובכלל המון
צמחייה, ואיך לא - נקודת תצפית אל הים הכחול. לא יכולתי להביע
את האושר שמילא אותי. בילינו שם כ"כ נהדר - שעות על גבי שעות!
ושלא תגיד שזה לא היה מרצונך ... כי אתה בעצמך אמרת שאתה לא
רוצה ללכת... אחרי שעזבנו את המקום אמרת שאני לא לבושה כראוי
להמשך היום (שגלש לתחומי הלילה) וגם שצריך לאכול מדי פעם, אז
עזבנו את גן העדן שלנו ונסענו לכיוון המקדונלד'ס שראינו בדרך.
אחרי שאמרת שנחנו מספיק ושרפנו זמן, שצריך להתחיל בקניות, לקחת
את היד שלי ובנהיגה המטורפת שלך הגענו לתחומי ת"א בחזרה. הכרחת
אותי למדוד שמלות ונעליים למיניהם. בסופו של דבר מצאת משהו
שמצא חן בעינייך עבורי אז שילמת ויצאנו. חייכת חיוך חם ונשקת
לי. חשבתי לעצמי שהיום הזה כ"כ מדהים והלוואי ולא יגמר. מכאן
הוא רק הלך והשתפר ; הלכנו לנו לאורכה של הטיילת, כשמסביבנו
הכל צופים בשקיעה המדהימה שמתאבדת לתוך המים השקטים. הרגשנו
הכי לבד בעולם ויחד עם זאת - התערבבנו בין ההמולה שהייתה. בתום
השקיעה החזרת אותי הבייתה בעודך מקציב לי 15 דקות בדיוק
להתארגנות מחדש. תוך 14 דקות כבר הייתי מוכנה. לקחת אותי
למסעדה קטנה ולא מוכרת, בה התמכרתי לאוכל זר. לאחר מכן ישבנו
עוד קצת באיזה בר שהיה קרוב. החזרת אותי הבייתה והודתי לך מקרב
לב על היום המושלם הזה, אבל אתה אמרת שאתה רוצה תמורה. שאני
יודעת מה אתה רוצה. נכון, ידעתי. וגם אני רציתי את אותו הדבר.
לא הייתה לי כל בעיה לתת לך אותה. את שארית הלילה בילינו באהבה
אחד כלפי השני אהבה שרק אתה יכולת להעניק לי. אהבה שרק אני
יכולתי להעניק לך. אהבה טהורה. לפחות מצידי. ידעת שאתה הראשון,
וזה מצא חן בעינייך. כשאמרת שאין ממה לחשוש - הרגשתי הכי בטוחה
בעולם ולא דאגתי. בבוקר הבנתי שטעיתי. הכל התפוגג. כבר לא היית
שם. אבל אולי, אחרי הכל באמת הכל היה סתם חלום? סתם חלום של
נערה מאוהבת, שמסרבת להכיר במציאות שאסור לה לאהוב. לא אותך
לפחות. ואתה מצדך זה היה דווקא נוח. בשבילך לא היה חריג לבזבז
עוד כמה מאות שקלים על בחורה (אתה רגיל ליותר).
כל מה שנשאר לי ממך עכשיו הוא אותו מכתב שמצאתי בבוקר. כתבת
שהיה טוב, ותודה שהשגשמתי לך פנטזייה. הוספת ואמרת שאני לא
צריכה להפגע כי סה"כ גם אני נהניתי, שאתה מקווה שגם לי יגשימו
פנטזיות בקלות שכזאת, ושיהיו לי חיים נפלאים בלעדייך.
זה היה כמו חץ שחדר לי לתוך הלב. אין לך מושג כמה זה כאב באותו
הרגע. רציתי שהאדמה תבלע אותי, שלא יראו אותי ברחוב, הרי מיד
יתחילו לשאול איפה אתה ומה איתך. רציתי להעלם.
ובאמת נעלמתי. נעלמתי למקום בו אף אחד לא מכיר אותי. ובסה"כ
אני די מודה לך על זה. הרי אם לא הבושה והכאב הגדולים, לא נראה
לי שבסופו של דבר הייתי עוזבת את תחומי הארץ ומהגרת לשוויץ,
למקום הכי מדהים עלי אדמות שבו מצאתי חיים מלאי משמעויות חדשות
וקריירה מצליחה. כן, אני מצטערת לשמוע שהיום אתה מוצא את עצמך
בהמון סיטואציות בהן אתה עובר מבית לבית, מבחורה לבחורה, רק
כדי להתקיים. עכשיו אתה מבין את משמעות הביטוי "חיי כלב".
מצטערת להגיד, אבל אתה היית כזה. כלב שהתאכזר לכל בחורה תמימה.
אני יודעת שלא הייתי היחידה. אבל מכל הלב - באמת תודה.