מיתמה פניה אל מול הגבר הזרה לו
ערומה במחשבתו, תאוותו לנערה.
אודם שפתיה - ארגמן המתים
רכות שערה - שחורה מלילותיו.
ענוגי גופתה, תווי פניה,
היא כולה מתעלה בפניו.

רוכה מתמזג במראה עייניה
חומלות ותאוות אליו, אל הזר.
שפתיה מלאות תשוקה אל שפתיו
במחשבתה, פרט לו, לא היה דבר.

שתיקתם, אין לה מילים,
אך אומרת יותר משנישמע.
משכיב אותה על מיטתו,
היא, ככנועה בפניו נישכבת לפקודת ליבו.

מנשקה בעודן, מלטפה אט אט,
ניצמד אליה, ואף מחסיר נשימתה.
מתשוקה נעשה, ועל כן אינו מעשה אהבים
מעשה שטוהר אין לו, וספק אם יש בו מן המוסר,
אך אותו מעשה זה הפריד אותה מתומה.