המשיח הגיע. לא כמו שחשבו עם החמור הלבן וכול השטויות האלה,
הוא הגיע מהים. שנים הוא התכונן לרגע הזה, הוא תיכנן איך הוא
מופיע בדרך הכי מרשימה שיש, הוא נשם עמוק לקח תנופה אדירה
ופשוט הגיח לחוף ברעש גדול ועם גל עצום של מים שליווה אותו,
ואכן זה הימם אותם, כל בני האדם בחוף עמדו עם פיות פעורים
ובשוק מוחלט, הוא שמח, הוא הצליח להשיג את הרושם הראשוני שהוא
כ"כ רצה, אבל הם התאוששו מהר מאוד ולהפתעתו כולם רצו אליו
ופשוט דחפו אותו חזרה למים במרץ. "מה?" חשב המשיח "שנים הם
מתפללים שאבוא ועכשיו הם לא רוצים אותי?!" הוא שוב לקח תנופה,
זינק לחוף... ולפני שהוא הספיק אפילו להוציא מילה הוא מצא את
עצמו שוב עמוק בתוך המים. "משהו כאן ממש לא בסדר" הרהר המשיח
בעודו שוחה לכיוון חוף אחר. "אולי הדמות שבחרתי להופיע בה היא
בעייתית" הוא רצה להופיע בצורה של היצור הגדול ביותר על פני
כדור הארץ הוא כ"כ רצה להרשים בכניסה שלו.
למרות שהוא ידע שכרגיל יצחקו עליו בשמיים ולמרות שהוא פחד שוב
לאכזב את אלוהים שגם ככה לקח לו עשרות שנים לשכנע אותו שאפשר
לסמוך עליו ושהוא יכול להיות משיח מצוין ורק בקושי הוא הסכים
לשלוח אותו אחרי אינספור נדנודים, הוא בכול זאת יצר קשר עם
השמיים וביקש שישנו את הדמות שלו מלוויתן לאדם רגיל, אחרי סדרת
הגיחוכים הרגילה שממנה הוא כבר למד להתעלם, הם הפכו את דמותו
לאדם, הוא התמתח, יישר את גבו הכין את עצמו לרגע הגדול, ואחרי
מספר פרפורים וניפוף-ידיים נמרץ הוא מצא את עצמו שוקע ובולע
מים, הוא טבע.
הוא התעורר על החול הלוהט וצעק בגועל "מה זה? סדום ועמורה!"
אדם שעיר ושחור עם תחתונים צמודים ואדומים שאפילו רחב הייתה
מתביישת להראות בהם בציבור פשוט דחף ללא בושה את לשונו לפיו
בזמן שהוא שכב מחוסר הכרה. "תתבייש לך אני המשיח! מה זה"
"אוו.. בוקר טוב אליהו" אמר המציל.
" לא אליהו," תיקן. "המשיח!"
"איך קוראים לך?" שאל אותו פרמדיק עם עט וגיליון נייר.
"אמרתי לכם, אני המשיח, משיח בן דוד.. באתי לגאול אתכם."
"בן דוד..משיח.." רשם הפרמדיק, "נראה לי שהוא התייבש, בוא נפנה
אותו, אוחנה כנס עם האוטו ברוורס שלא נצטרך להרים אותו על
האלונקה"
"אתם לא מבינים," צעק המשיח בתסכול "באתי לגאול את עם ישראל!"
"זה בסדר," הרגיע אוחנה "בוא תנוח קצת ואז תגאל את מי שאתה
רוצה, בסדר כפרה?"


כעבור זמן מה הוא התעורר לבוש בחלוק לבן במיטה בבית החולים,
"הגיע זמן הגאולה!" אמר בשמחה לאיזה שוטר ששכב עם תחבושת על
הראש מיטה על ידו.
"כוסשלאמק!" קילל השוטר בחמת זעם, ולפני שהמשיח הבין מה, הוא
מצא את עצמו זרוק מתחת למיטה ההפוכה שלו  כשהשוטר בועט במיטה
כמו מטורף.
המשיח נמלט משם בבעתה "באימא שלי אליקו" עוד שמע את השוטר צועק
מרחוק "שלא יעזו לשים על ידי את החארות האלה, למה היו לי מספיק
מתנחלים בהתפרעות אתמול  'א-חושרמוטה!"  
המשיח לא ידע את נפשו, הוא רצה לבכות, מה נהיה מעם ישראל? איך
אפשר לגאול אותם ככה? איך הוא יעמוד מול אלוהים, איזה בושות,
הוא הרגיש כישלון מוחלט. הוא החליט ללכת לכותל המערבי המקום
הקדוש ביותר ליהודים, שם בוודאי יקשיבו לו, ואולי אפילו ישמחו
לקראתו. בכניסה לכותל הוא חייך לעצמו, סוף-סוף הוא ראה יהודים
כמו שהוא אוהב.
"אני המשיח ואני אגאל את ישראל" אמר לו לפתע אדם עם זקן ארוך
ולבוש לבן.
"מה?" התפלא המשיח.
"אני המשיח ואני אגאל את ישראל" חזר שוב המזוקן ורשרש בהתרסה
בכוס עם מטבעות כסף אל מול פני המשיח.
"אני המשיח!" אמר המשיח בזעם, "ואני אגאל את ישראל!" הוא היה
שבור, הוא לא האמין שלא סמכו עליו בשמיים וששלחו עוד משיח.
"טוב לא צריך להתרגז, יהודי. יש מספיק מקום, אני אגאל פה ואתה
יכול לגאול בצד המערבי אם אתה רוצה" אמר לו המזוקן והלך.
"רגע, חכה.." צעק המשיח אבל אז הוא הרגיש יד כבדה מונחת על
כתפו, הוא הסתובב, שיניים צחורות חייכו אליו מתחת למשקפי שמש
ושיער משוח בקפידה לאחור,
"אתה המשיח, נכון?" שאל אותו בחיוך לבן האיש המוקפד בחליפה.
"נכון."
"תשמע, העולם השתנה מאז תקופתך,בוא ואעזור לך להגיע ללב העם"
אמר האיש בחליפה.
"איך?"
"טלוויזיה!"
"לא.. לא." הסתייג המשיח "זה מכשיר טמא"
"המכשיר לא טמא" שכנע האיש "האדם הוא שטימא אותו, ורק אתה תוכל
לטהרו, ובמקום לעבור אדם אדם ולנסות לשכנע אותו להיגאל, תוכל
לשלוט בעם ישראל כולו בבת-אחת, תראה את דודו טופז."
"אהה..." התלבט המשיח.
"אין לי בעיה לפנות למשיח השני שם, אני בטוח שהוא ישמח"
"טוב, בוא-אבוא עימך וה' יהי בעזרנו"
"בהצלחה!" אמר האיש ולחץ את ידו. סוף-סוף עולים על דרך המלך
שמח המשיח בליבו.
החיוך רק הלך והתגבר כשחלפו ביעף עם הרכב המפואר על פני שלט
ענק שצעק באותיות קידוש-לבנה "ברוך הבא מלך המשיח!"
הם הגיעו לאולפן בהרצלייה.
"תכיר את האייטם הרביעי שלנו להערב" הציג אותו ההוא עם החליפה
בידי בחור צעיר וממושקף בטריקו מקושקשת "זה המשיח, תטפל בו
יפה." הוסיף לפני שהלך.
"נעים מאוד" אמר הממושקף למשיח  "בוא אני אשאל אותך כמה שאלות
ואז ניכנס לאולפן"
הוא סיפר לו את כל מה שעבר עליו מאז שהגיע, הממושקף הקשיב
ברצינות ורשם דברים על פתקים מלבניים מקרטון.

באולפן הושיבו אותו על כורסה אדומה וצעקנית עם עוד שלושה
אנשים, מישהו עם חוטים באוזן הלהיב קצת את הקהל והציג את
המנחה. החיוך עם החליפה נכנס בריצה לקול מחיאות הכפיים של
הקהל, אחרי שהוא דיבר עם הקהל קצת על הממשלה ועל כל מיני דברים
שהמשיח לא ממש הבין אבל כנראה מאוד הצחיקו את הקהל, המנחה
התיישב מולם ואמר לקהל בחיוך הבלתי-מחיק שלו - "נמצאים איתנו
כמה אנשים מאוד מיוחדים הערב, קבלו במחיאות כפיים את מחבר הספר
שלדעתי חובה ללמד אותו בכול גן-ילדים ובית-ספר  'איך לאונן עם
חתול ברחוב הומה בקופסת קרטון ולהישאר בחיים', גבירותיי ורבותי
- האחד והיחיד-הסופר ירון-נלסון-מיארה... משמאלו יושבת בצניעות
כבוד הרבנית מאדאם-רחל סבג שנולדה בתור גבר אפריקאי-נוצרי
שהחליט לשנות את מינו לאישה ולאחר שנים של עבודה בזנות החליטה
להתגייר והפכה לרבנית אשר מנהלת בית-בושת כשר לאברכי בני-ברק
והסביבה. התאילנדית שלידה אומנם לא יודעת עברית אבל היא יודעת
לנגן את ההמנון שלנו ללא שום אינסטרומנט רבותי, בנפיחות בלבד,
לא מאמינים? זה כי אתם סתם פלצנים" הקהל געה בצחוק, המשיח רצה
לקום וללכת אבל המנחה קרץ לו ולחש בשקט שיהיה בסדר הוא רק עושה
טיזינג ותיכף מגיע זמן הגאולה.
"אבל לפני הכול גבירותיי ורבותי," המשיך המנחה " אני בטוח
ששאלתם את עצמכם מי זה האדם שיושב כאן על ידי ולמה הוא לובש
חליפה של בית חולים לעזאזל, קהל נכבד קבלו במחיאות כפיים
סוערות את האחד והיחיד, מורנו ורבנו, עטרת ראשנו, ההוא שאתם
מכירים אותו יותר בתור ההוא שגם לא מצלצל, גבירותיי ורבותי -
ה-מ-ש-י-ח-!"
הקהל מחא כפיים בהתלהבות, הביטחון העצמי החל לשוב אליו, הוא
נעמד והחל לנאום
"עם ישראל היקר.."
"אז מה הסיפור עם החליפה של הבית-חולים," קטע אותו המנחה "זה
התלבושת אחידה שאלוהים מכריח אתכם ללבוש, או שפשוט זרקת על
עצמך משהו בבוקר והלכת לגאול את עם ישראל?"


"אה זה... בגלל שאחרי שהפכתי מלווייתן לאדם" אמר המשיח לקול
צחוקם של האנשים "אז לקחו אותי לבית חולים כי טבעתי"
"אני הפסקתי לאכול טונה בגלל זה" אמר לפתע בחור עם גיטרה שיישב
על הבמה עם להקה "מצאתי פעם חתיכות של משיח בטונה ומאז נגמלתי,
זה לא אנושי, מילא הדולפינים, אבל ראאבק זה משיח, קצת כבוד!"
הקהל נקרע מצחוק.
"תגיד?" אמר לו לפתע הסופר הגוץ, "מה... משיח וזה... אז
כאילו-יעני אתה לא מאונן?"
"מה...?"
"די!" אמר המנחה "זה ראיון רציני, זה המשיח, עד שהוא סוף-סוף
מגיע צריך לשאול שאלות רציניות, למשל..." פנה המנחה אל המשיח
"נגיד וגאלת את עם ישראל, מה אחר-כך, אתה כאילו נשאר מובטל, מה
אתה עושה אחרי זה?"
"לא, תראה..." התחיל המשיח לומר.
"הוא תמיד יכול לעשות סרט המשך ללשחרר את ווילי " קטע אותו שוב
הגיטריסט, ואז הוא לחץ על בלון גומי לכיוון הרמקול, קול רועש
וארוך במיוחד שאי-אפשר לטעות בו יצא מהבלון, המנחה והגיטריסט
סתמו את האף. "נראה לי שהתאילנדית רוצה להגיד משהו" אמר
הגיטריסט. הקהל מחה כפיים.
המשיח קם והחל לרוץ במהירות החוצה.
"שיט!" צעק הגיטריסט למתופף "תעצור אותו נו... תוציא כבר את
הצילצל"
"אל תצלצל אלינו" הוא עוד שמע את המנחה צועק אחריו לקול צחוקו
המרושע של הקהל "אנחנו נתקשר אליך!".

הוא רץ כמו מטורף עד שלא יכל לרוץ יותר, הוא התיישב על יד
הכביש ואז מבין הדמעות הוא ראה את האור, אור בוהק גדל והולך
התקרב אליו ומתוכו יצאה נעימה "משיח... משיח... משיח... אוי
אויי אוי" הוא אימץ את עיניו וראה חבורה של חסידים על רכב ענק
רוקדים ומתקדמים לעברו, הם רקדו על הגג, הוציאו ראשם מהחלון
ושרו לו "משיח... משיח..." הוא חייך אליהם בשמחה ואז הם חלפו
על פניו והמשיכו בנסיעה, המשיח לא ויתר הוא רץ אחריהם, נופף
בידיו וצעק "אני כאן! אני כאן.." הם נופפו לו חזרה בשמחה אך לא
שמעו את צעקותיו, הוא המשיך לרוץ עד שהדביק אותם, הוא זינק
לתוך הרכב. בפנים רקדו ארבעה חסידים ושרו.
" הנני כאן, מלך המשיח!" צעק להם בשמחה.
הנהג חייך והחליף דיסק. " הנני כאן, מלך המשיח... " בקע השיר
מהרמקולים והחסידים שרו ביחד " הנני כאן, מלך המשיח... הנני
כאן בארץ ישרואל.. מלובבוויץ באתי כי זו-היא שעת
הגאולה...אה... אהה "


המשיח התייאש הוא הניח את ראשו בין ידיו "בוא יהודי, בוא תטעם
קצת את טעם הגאולה" אמר לו לפתע חסיד אחד, תימני. הוא הוציא
שקית נייר עם עשבים יבשים מפוררים.
"מה זה?" שאל המשיח.
"תיכף תראה יהודי," אמר החסיד, "זה מקרב את הגאולה"
"באמת?" שאל המשיח.
"קח, יא אחי." הושיט לו החסיד נייר מגולגל עם העשבים
מקרבי-הגאולה בפנים. "תעשן"
"נו אתה מרגיש כבר את הגאולה?" שאל אותו חסיד אחר אחרי כמה
שיעולים.
"לא כל-כך" אמר המשיח, אבל אז הוא התחיל לצחוק, הוא סוף-סוף
הבין את הבדיחות של הגיטריסט על הטונה - גדול! והתאילנדית
חחחח...

המילים טונה ותאילנדית הביאו לו פתאום חשק מאוד גדול לאכול
משהו, אז לא הצלחתי לגאול את עם ישראל חשב לעצמו "סו פאקינג
וואט? מה כבר יעשו לי, אה?" אמר בקול לחסידים "אני חוזר למעלה
ושכולם יקפצו,לא ככה? שישלח מישהו אחר" המשיך "אני הולך הביתה
חבריה" נפרד בחום מהחסידים "מחכה לי שם ארוחת-מלאכים!" אמר
ונעלם.

"בואנהה יהודי... אחלה חומר!" אמר הנהג לתימני. "איפה קנית?"