איך שנכנסתי לאוטובוס ראיתי אותו, אני בטוחה שהוא ערבי. מה הוא
עושה באוטובוס שלי לעזאזל, רק לי עם המזל שלי זה יכול לקרות
ודווקא היום, היום הכי חשוב בחיים שלי, מה אני אעשה מה אני
אעבור לאוטובוס אחר? פדיחה, כל האוטובוס כבר קלט אותו והיו מלא
אנשים שניסו לראות אם יש לו חגורת נפץ, מטומטמים, אני גם
הסתכלתי עליו וניסתי להעביר לו בטלפתיה שיעוף מהאוטובוס שלי,
הוא כנראה לא שמע למרות שהעברתי גם בערבית וגם בתימנית ליתר
בטיחות,
בינתיים אנשים התחילו להתלחש ולהתרחק ממנו בטקט של פיל בחנות
מרשמלו,
אם אתה מתפוצץ באוטובוס שלי אני הורגת אותך! חשבתי, כ"כ הרבה
זמן אני מתכוננת ליום הזה דווקא היום הטמבל הזה בא להתפוצץ
פה,
טוב אני לא אחשוב עליו אני אחשוב על עומר שסוף סוף הסכים לשלוח
אותי לזה, כמה זמן לקח לי לשכנע אותו שזה שאני בת זה לא משנה.
פתאום איזה זקנה התחילה להגיד שהיא לא מבינה למה
אף-אחד לא יורה בו כבר לעזאזל ומה זה פה, ואני לא הבנתי למה
מישהו לא יורה בה כבר לעזאזל, האנשים לא הפסיקו להתלחש, הזקנה
לא הפסיקה למלמל, אפילו הנהג כבר התחיל להילחץ,
ואז איזה גולנצ'יק לקח את העניינים לידיים והחל להתקרב אליו,
הערבי התחיל להתרחק ממנו, ואז החייל אמר לו "הלו תביא תעודה"
"לא!" ענה הערבי "תירה בו כבר צעקה הזקנה בפאניקה" "תגידי" אמר
איש אחד מבוגר "איפה את חושבת שאנחנו בגרמניה? פה אי אפשר
לירות סתם ככה בבן-אדם. תן לו עם הקת בראש!" אמר לחייל "נו
תביא תעודה" אמר החייל "לא רוצה יאללה עוף ממני" אמר הערבי
"הוא בטח לא מבין  עברית בכלל" צרחה הזקנה "אלו מבינים הכל
תאמיני לי" אמרה לה איזו אחת עם מספיק חמצן בשיער שיכל להציל
את אילן רמון "גם תאילנדית?" שאלתי אני,
"מה?" התפלאה המחומצנת,
"אמרת שהם מבינים הכל לא?" שאלתי "אל תתחכמי" אמרה המחומצנת
"ושימי את המזוודה שלך לידך".
בינתיים החייל התחיל להזיע ואמר "תרים נראה מה יש לך מתחת
לחולצה" הערבי התעלם "הוא בטח לא מבין עברית" צעקה הזקנה שוב
"ג'יב אל עאוויה" אמר החייל בערבית "גם החייל ערבי!" צרחה
הזקנה בלחץ "הם ביחד!" "תירגעי" אמר לה האיש המבוגר וניסה
להושיב אותה "אולי תעיפי את המזוודה שלך  מהרגליים שלי ילדה"
צעק עלי, ילד אחד התחיל לבכות והאימא המתנחלת שלו אמרה לו
שיפסיק מיד כי הוא הורס את החוסן הלאומי מול הפנים של המחבל,
וזה רק גרם לו לבכות את החוסן הלאומי רק יותר חזק,
"באלימות לא נפתור שום דבר" אמר לפתע ממושקף אחד "הדרך היחידה
היא להידבר איתו" הוא קם והלך בנחישות וכשידו מושטת לעבר
הערבי, לפני שהוא אפילו נעצר הערבי נתן לו כזאת סטירה
שהמשקפיים שלו עפו על הזקנה שמייד התעלפה, החייל דרך מייד את
הנשק וכמובן שהמחסנית הייתה עדיין על החגורה שלו, אותי כל
הסיפור כבר הפסיק לעניין כי הגעתי אל התחנה שלי, כשלחצתי על
הכפתור עוד שמעתי את הערבי צועק שהם כולם יכולים ללכת להזדיין,
ואז אירע הפיצוץ, כל הגג של האוטובוס נקרע, הכיסאות עפו
מהמקום, אני עפתי החוצה דרך השמשה הקדמית והתגלגלתי על הכביש,
נפצעתי בידיים ובראש, הייתי רדומה כמעט שבועיים, התעוררתי
בביה"ח איכילוב, ליד המיטה שלי היו שני שוטרים, ואז עומר נכנס
אני כ"כ התרגשתי לראות אותו אבל הוא נראה שבור ואז ראיתי לידו
שני אנשים בחליפה אחד מהם הוציא אזיקים ואמר לי "סמירה וואלד
אני עוצר אותך על ביצוע פיגוע תופת ע"י מזוודת נפץ באוטובוס
ישראלי בתל אביב, כל מה שתגידי יוכל לשמש נגדך בבית המשפט"
כשהוא התקרב לכבול אותי ירקתי עליו בפרצוף, הוא נתן לי סטירה,
יהודי מזדיין.