בכניסה לגן-עדן עמדו שני דורמנים מגודלי כנפיים, ועשו סלקציה
בין הנכנסים, מי שנשפט כבר ויצא זכאי, נכנס. ומי שלא...
לגיהינום!
דוד יצא זכאי ובגדול, מאז גיל 16 שבו חזר בתשובה, הוא כמעט ולא
עבר שום עברה, הוא הקפיד על הכל, מצווה קלה כחמורה, וזה לא היה
לו קל בכלל, עכשיו סוף סוף הוא מקבל תמורה לכול הסבל שעבר עליו
בחייו, ועל כל ההתנזרויות שלקח על עצמו,
כשעלה לשמיים ראה בכניסה לגיהינום את כל החברים שלו שצחקו עליו
כשחזר בתשובה.  
מגיע לכם נבלות! חשב בלבו, ומייד חטף בעיטה מאורי זוהר שעמד
אחריו,
"לא לנבל את הפה חרק מגעיל ועם הארץ" גער בו ר' זוהר, "שתי
מילים עם ה'ברוך הוא' ומעיפים אותך ישר לגיהינום, ברור?!"
"כ..כן סליחה" מלמל דוד, "לא התכוונתי להגיד את זה בקול, כבוד
הרב."  
"קודם כל אני לא רב, אני רבי! ודבר שני לא אמרת את זה בקול, פה
אפשר לקרוא מחשבות!"
"באמת??" התפלא דוד, "אז איך אני לא מצליח?"
"אתה אומר שאני שקרן מסריח? ושאימא שלי כלבה נכה עם ריח של
חרא יבש??" צעק אורי זוהר.
"אני לא אמרתי כלום על אימא שלך." נבהל דוד.
"אההה!" קפץ רבי זוהר, "אז כן קראת לי שקרן מסריח!"
"טוב די! תראה, מכניסים את אריק איינשטין לגיהינום." אמר דוד.

"מי החצוף?" נלחץ זוהר, ורץ מהר לכניסה לגיהינום.    
קצת רופף הזוהר הזה. חשב דוד.
"חייל! איך אתה מדבר על ספר הזוהר הקדוש?" אמר לו לפתע הרב
הראשי הצבאי גד נבון.
"שלום כבוד הרב" אמר דוד, "אפשר לקבל פטור מגילוח?"
"וודאי" אמר הרב, "ומהי פרשת השבוע?"  
"אני יודע." אמר דוד, "אבל אני לא רוצה להגיד בקול, שאחינו
החיילים הדרוזים לא יעלבו."
"יפה אמרת," שמח הרב נבון, "בבקשה פטור מגילוח וממד"ס בוקר."
"תודה." אמר דוד.
"אין תודה בצבא!!!" צעק הרב והלך.

דוד נכנס פנימה לגן, ואז הוא שם לב שאין שם בכלל בנות, לאן
שהוא לא הסתכל הוא ראה רק זקנים מחוברים לסנטרים של אנשים עם
פרצוף רציני.
"קדימה לפת'כנסת" אמר לו מישהו עם שפם.
"מה בת'כנסת?!" התרגז דוד, "איפה בנות? מה זה הגן-עדן הזה??"
"ומה אני יגיד?" אמר המישהו עם השפם, "אני הבטיחו לי מלא
בנות, במסגד שילנו ברמאללה."  
"מה רמאללה? מה אתה.. ערבי?"
"כן"
"אז מה אתה עושה כאן קיבינימט?" שאל דוד והתכופף, אורי זוהר
פספס את הצוואר שלו בסנטימטר, והכפה שלו פגעה לאיוב בראש.  
"אני השרת כאן," ענה המישהו עם השפם, "אני מוסלמי דתי אבל
הייתי משת"פ של השב"כ, אז לא רצו שיעשו לי בעיות בגן עדן של
הערבים, זה פה ממול.. איפה שהענן של הגז מדמיע, טוב אני הולך
לנקות השירותים, יאללה סלמת."

"הלו פנימה!" צעקו השומרים בכניסה על מישהו שדוד לא הכיר,
ודחפו אותו חזרה לגן עדן, "לאן אתה חושב שאתה הולך?" צרחו עליו
השומרים.
"פה כמה דקות לגיהינום" אמר האיש, "יש לי כמה סידורים עם
אשמדאי."
"אל תבלבל ת'מוח" אמרו השומרים, "כנס פנימה לפני שתחטוף אחת
סיבובית עם כנף ימין!"
"בוא'נה אני לא צדיק בכלל," התבכיין האיש, "אני באזרחות היה לי
אלף נשים, אז מה שמתם אותי כאן שבכול המקום הזה יש כולה אישה
אחת וגם היא גולדה מאיר.."
"לא טוב לך?" צחקו השומרים, "תגיש עוד פעם טופס 55 ותבקש
לעבור."
"מצחיק מאוד" אמר האיש והלך.
"מי זה?" שאל דוד איזה איש עצוב שישב לידו,
"זה שלמה המלך" ענה האיש, "הוא כל הזמן מנסה להתגנב לגיהינום
ולהתחיל עם בנות."

"ומי אתה" שאל דוד אחרי כמה דקות, "ולמה אתה מבואס?"
"אני יונה הנביא, ואני עצוב כי העיפו מפה את החבר הכי טוב
שלי, ג'פטו."
"סבא ג'פטו?" התפלא דוד.
"אתה מכיר אותו?" התלהב יונה.
"מה לך ולסבא ג'פטו" שאל דוד.
"אההח.." נאנח יונה "אני וג'פטו היינו ביחד בבטן של ליוויתן
שאתה עוד היית בש"ש, אני הייתי שם, והוא בא באמצע לאיזה תקופה,
הוא ועוד איזה בובה מעץ"
"ולמה העיפו אותו?"
"אני יודע... ? הוא בנה פה ספסל מאיזה עץ דעת, הבוס התעצבן,
תפס אותו ועוד איזה נחש שסתם עבר בסביבה ובעט אותם לעזאזל."
"תגיד.." שאל דוד, "איך זה שלך יש כנפיים ולי אין?"
"זה כי אני יונה."
"אהה.. צודק" הסכים דוד, "טוב אז מה עושים פה כל היום?" שאל.
"לומדים תורה, ומקיימים מצוות ומעשים טובים." ענה יונה.
"מה מצוות?! אבל זה מה שעשינו כל החיים." התבכיין דוד.
"נו.. ובזכות זה אתה כאן!"
"ומה עושים בגיהינום?"
"עזוב יותר טוב שלא תדע" אמר יונה, "שמה כל הזמן נואפים,
ועושים חטאים, פעם הצצתי לראות מה הולך שם, כל כמה מטרים יש
להם אש-תופת והם יוצאים מהמגורים רק בשביל לעשות איזה סטייק על
האש"
"רגע.. רגע, שאני אבין, הם עושים על האש ואנחנו לומדים תורה??
וזה לא נראה לך קצת לא פייר?"  
"לא." ענה יונה. "אלו סטייקים שאהרוני הביא והם בכלל לא כשרים,
שתדע לך, היום למשל הגיעו לשם חבורה של דוגמניות מופקרות,
לבושות בכלל לא צנוע, כל הבוקר זרקנו עליהן חלוקי נחל, במיוחד
זה." אמר והצביע על ילד ג'ינג'י, נודניק למראה, עם רוגטקה מעץ.

"פגעתי בו, ישר במצח!" צעק הג'ינג'י בהתלהבות, ורץ להתחבא אחרי
עץ, שניה אחרי זה הופיע ראש ענקי מעל גדר המערכת של גן-עדן,
"מי עשה את זה?" שאג הראש, "איך קוראים לך אתה?"
"ד..ד.דוד." ענה דוד בגמגום.
גוליית תפס אותו והוריד לו נגיחה של החיים במצח, "עוד פעם
תזרוק לי אבנים על הראש אני אמעך אותך!"
"מה עשיתי?" שאל דוד את יונה כשהענק הלך.  
"כלום, הוא פשוט חם על הג'ינג'י, הוא משגע אותו איזה מליון
שנה."
דוד התעורר מזיע במיטה בבית, הוא פתח את המגירה הוציא את
הכיפה, וזרק אותה מהחלון לתוך האוכל לחתולים של הזקנה שגרה
מתחתיו,
וחזר לישון בשקט..