אני כבר לא יודעת מה יהיה איתי
אין מוצא ואין פתרון
כל מחשבה על חיים נורמליים
היא רק בגדר הדמיון.
לפעמים דמיון הופך למציאות
שבורחת יותר מידי מהר
לפעמים אני מחייכת
חיוך סתמי שלא יכול להשתחרר.
מעטים הם רגעי החסד
בהם כאב הופך לצחוק
כמו נר
שעוד רגע יגמר
כי פשוט אין סיבה לו להמשיך לדלוק.
וכל זה לא מתוך בחירה
אני,ללא תחושה, למרות הכל בהכרה.
מכווצת בעצמי
חיה ממחר לאתמול
וכשאתה על הרצפה
אין עוד לאן ליפול.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.