עידן סימון / שני שירים למור |
ואני נדבק גם במגפה הזאת -
יום ועוד יום,
אין מקום למילה ההיא כאן
רק לברכות הקטנות
שאנחנו מחליפים בינינו
רק הקסם של שנינו מרחוק.
אמרתי לך כבר,
את גורם השמיים שביני לבין כאב הפנטום
ואולי את כבר יודעת -
אני נהנה רק מהחושך שאת יוצרת.
רחוק, מסתורי, חייכני.
כל הזמן את בחצר מועכת פירות חורף, החיוך נוטף כמו מיץ
כל הזמן את מסתובבת ומשנה צורה
ואני כבר אמרתי: עוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|