[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית נון
/
ספסל ירוק

המסדרון היה ריק למדי עכשיו, תופעת לוואי צפויה לעובדה שרוב
האנשים החכמים נסעו לכמה ימים לאיזה מחנה של חכמים. מה שלא ממש
עזר להפגת השיעמום שלו. נו טוב, מחר הם חוזרים. בדרך לברזיה
הוא פגש אותה שוב, והיא כמו תמיד, מסיבה כל שהיא אמרה לו שלום.
הוא מצידו ענה לה בשלום משלו, מה שהוא לא היה בדרך כלל עושה-
הוא לא כל-כך אהב אנשים שמחייכים כל-כך הרבה, אבל היא הייתה
יוצאת דופן, היה לה חיוך מדהים. הוא הגיע לברזיה ולקח לגימה של
מים - ירק את הרוב, הוא לא היה באמת צמא, הוא היה עושה את זה
מדי פעם, כשלא היה לו משהו טוב יותר לעשות, זה העביר את הזמן.
בדרך חזרה הוא פגש אותה שוב, והיא שאלה אותו, "לאן הולכים?".
הוא היה די מופתע, ואת האמת שגם לא ממש הבין את השאלה. היא כבר
שאלה אותו את זה כמה פעמים אבל הפעם במקום לומר לה שהוא הולך
לכיתה הוא פשוט הזיז את הכתפיים מלמטה למעלה-ומלמעלה למטה,
ואמר לה שהוא לא יודע. הם הלכו ביחד לכיתה שלו, והתחילו לדבר,
אבל היה שם רועש מדי, למה אנשים טיפשים לא יכולים להיות קצת
יותר שקטים?!

הם יצאו למסדרון, היא העדיפה ללכת בצד ימין אז הוא זז שמאלה.
הם עברו ליד הכיתה שלה והמשיכו ללכת, בטח גם שם יש רעש. הם
הגיעו לחצר, זאת לא הייתה חצר פופולרית במיוחד אבל זאת הייתה
חצר עם ספסלים ולפחות היא הייתה שקטה.הם ישבו על איזה ספסל
ירוק ודיברו, סתם, לא משהו חשוב. היא פאנאטית של איזו סידרה,
הוא בכלל לא אוהב טלויזיה היא כל הזמן מדברת על איזו דמות שם.
הוא מחייך, או לפחות מנסה, מהנהן. הם עוברים נושא, משפחה, ימי
הולדת, תעודות זהות... והיא עדיין עם החיוך שלה- המהפנט...

צלצול. הם הולכים לכיתה, שוב פעם הוא זז שמאלה, אבל הפעם הם
בקושי מדברים. היא אומרת לו ביי, והוא מחייך טיפה, היא נכנסת
לכיתה שלה והוא ממשיך כמה מטרים לכיתה שלו.
המורה להיסטוריה לא מלמדת, אין את מי, טיפשים לא צריכים ללמוד.
והוא בוהה בשולחן הירוק, והוא יודע- מחר הם חוזרים, והיא תהיה
מוקפת בחברות שלה והוא יהיה מוקף בחברים שלו. ועוד פעם הוא ילך
לשתות, יפגוש אותה במסדרון עם החברות שלה, והיא תאמר לו שלום,
והוא ינסה לענות אבל לא תמיד יהיה לו קול. ובסוף ימאס לה, או
שימאס לו, והיא לא תאמר שלום, והוא לא יענה. ושוב הם יעברו זה
מול זה במסדרון- כמו שני אנשים שמעולם לא נפגשו...

ובהפסקה אחת, שקטה במיוחד יתעורר לו איזה ספסל ירוק ויזכר.
ויחשוב לעצמו- חבל, אם רק השניים האלה היו קצת פחות טיפשים...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
200 שנה!








פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/01 7:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית נון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה