הוא פגש אותה במדורה של חברים על חוף הים. מסביב החברים שלו
והחברות שלה השתטו. רקדו שיכורים לצלילי "נגעה בשמיים" שזרמו
מהגיטרה שהחזיק אחד מהם. הם מתחככים, נאחזים כדי לא ליפול. הוא
הביט בהם בסלידה, מעולם לא חיבב שיכורים. הוא ישב קרוב למדורה
ובהה באש המתפתלת. הוא היה מרוכז באש כשהבחין בה פתאום. עומדת
מצידה השני של המדורה אבל דיי רחוק. עיניה עצומות והיא מתפתלת
בחושניות לצלילי הגיטרה, תנועותיה משתלבות בלהבות ובתוים כאילו
הצלילים והאש עצמם הם אלה הזורמים בורידיה. הוא לא יכל להתיק
את עיניו ממנה. ידיה נשזרות בתנועות רכות באויר ואז נכרכות
סביב גופה. היא נראתה שקועה בעולם משלה, תלתליה הזהובים בוערים
בצבעי האש, מתפתלים אף הם לפי המנגינה. מופע הפלאים הזה נפסק
בפתאומיות כשאחד מחבריו השיכורים ניגש אליה וניסה להתחיל איתה
בגסות. היא פקחה את עיניה והביטה בו במבט כועס. היא אפילו לא
ענתה לו, פשוט הפנתה לו את הגב ופסעה חזרה לכיוון המדורה. מבטה
מרחף על פני הנוכחים עד שנלכד בשלו. חיוך קטן הפציע בביישנות
על שפתיה. הוא חייך אליה חזרה ורמז לה לבוא לשבת לידו. היא
התיישבה לידו על החול והביטה בו. "ענבל" הצטלצל השם מבין
שפתיה. "ירון" הוא ענה והחזיר לה מבט. היא הסיתה את מבטה ונעצה
אותו באש, מרוכזת בה בדיוק כמו שהוא היה מקודם. האש עכשיו לא
הספיקה לו, הוא העדיף למקד את מבטו בה. בוחן אותה מקרוב. "אני
לא יודעת מה עושה לי יותר חם, האש או המבטים שלך" היא אמרה "עם
השילוב של שניהם אני אמס בסופו של דבר". הוא הצטחק והיא הביטה
בו. הוא הציע לה ללכת לטייל על שפת הים.
היא הסכימה והם התרוממו והלכו להם. מדברים ארוכות, צוחקים "אני
אוהבת מאוד מוסיקה" אמרה לו כשהנושא גלש לתחום המתבקש הזה "אבל
הכי אני אוהבת את משינה". לבסוף התיישבו על פיסת חוף שוממת
ומרוחקת מהמדורה והביטו על הגלים. שתיקה השתררה ביניהם לאורך
זמן עד שפתאום אמרה "אני אוהבת מים. ים, בריכה, מקלחת, אמבטיה,
מה שלא יהיה, העיקר להרגיש אותם ולזרום איתם". הוא התרומם ופשט
את חולצתו ואת מכנסיו ורץ לתוך המים, צועק למגע המים הקרים.
"מה אתה עושה" היא קראה בהפתעה. "תזרמי עם זה". הוא אמר לה
והשפריץ עליה. המבט המופתע התחלף במבט שובבי והיא פשטה אף היא
את בגדיה ונותרה בתחתונים וחזיה. הוא הביט בגופה המבהיק לאור
הירח, מהופנט, כשפתאום הרגיש מטח של טיפות קרות ומלוחות על
פניו. היא נכנסה למים והשפריצה עליו, צוחקת וצווחת גם היא למגע
המים. הם המשיכו במשחק ההשפרצות הזה זמן ממושך עד שהוא חיבק
אותה ואימץ אותה אליו. גופה רעד ורטט בין ידיו. "קר לך" הוא
אמר "נצא".
"לא" היא אמרה "רק תסתכל עלי ויהיה לי חם. יש לך מבטים
שורפים". הוא חייך ונשק לה. "אמרתי לך להסתכל עלי, לא לנשק
אותי" היא צחקה ונישקה אותו בחזרה. מאותו הלילה הם היו בלתי
נפרדים.

בחורף הראשון שלהם יחד הם קבעו להפגש בבית קפה מסויים. הוא
הגיע בזמן ונכנס פנימה לחכות לה, אך היא, כמו תמיד, איחרה.
לבסוף אחרי חצי שעה של ציפיה מורטת עצבים הוא ויתר ויצא החוצה.
שם, באמצע מגרש החניה, היא עמדה, רוקדת עם טיפות הגשם. עיניה
עצומות וראשה מוטה לאחור כשפיה פתוח לאסוף לתוכו את הטיפות
הצוננות. היא הייתה הכי יפה בגשם. אנשים רבים עמדו והסתכלו בה,
אך רק כשהוא הסתכל עליה היא חשה במבטו החם עליה ופקחה את עיניה
שנצצו כמו טיפות הגשם שנשזרו בשיערה.

היא הראשונה שהוא באמת אוהב. הוא אוהב בה הכל. את העור החלק
שלה, את הניחוח המתוק שלה, את תלתלי הזהב שלה ואת עיניה
העמוקות. את צחוקה המצלצל ואת קולה הנעים. את החושניות
והילדותיות ששוכנות בשלום בגוף אחד מדהים. הוא אפילו אוהב את
החצ'קונים הקטנים שמופיעים לה על המצח בזמן המחזור ואת הנחירות
שלה כשהיא מתפרשת על המיטה ודוחקת אותו אל הקיר. הוא רוצה
לבלות איתה כל דקה וכל שניה. ההתפתחות הטבעית הייתה שכירת דירה
משותפת.

הוא קונה לה פרחים כל יום שישי ולפעמים אפילו סתם ככה. הוא
מביא לה מתנות קטנות ומחביא לה פתקים קטנים ואוהבים בבית. הוא
מתקשר אליה לעבודה לפחות שלוש פעמים ביום ואומר לה שהוא אוהב
אותה לפחות חמש פעמים.
הוא נורא אוהב לחזור הביתה ולשמוע מעבר לדלת את שיריהם המוכרים
של משינה. הוא נכנס בשקט ומביט בה רוקדת באמצע הסלון, זורמת עם
הצלילים כמו בפעם הראשונה שפגש אותה. וכשנגמר השיר היא עוצרת
ולוחשת "חם לי בגללך, תפסיק לשרוף אותי עם המבטים שלך".

כשהם שוכבים במיטה, מתנשפים ומרוצים הוא רוכן אליה ואומר לה
כמה שהיא מדהימה ומפרט בדיוק מה הוא אוהב בה. ובערבים שהם
מתארגנים ליציאה הוא תמיד מביט בה מהופנט והיא ישר מתלוננת שחם
לה מהמבטים שלו ושבסוף היא תימס מהם. "אם את תמסי אני אאסוף
אותך לצנצנת יפה ואשים אותך לקישוט ליד המיטה". הוא צחק ומשך
אותה אליו, מבטו הלוהט נעלם מאחורי עפעפיו הנעצמים לקראת
הנשיקה.

יום אחד הוא חוזר הביתה, מעבר לדלת נשמע השיר "נגעה בשמיים".
הוא מחייך לעצמו ונכנס בשקט, מכין את עצמו למופע המרהיב שמחכה
לו. אך היא לא נמצאת בסלון. גם לא בחדר השינה או במטבח. הוא
נכנס לחדר האמבטיה ורואה את האמבטיה מלאה במים קרים. הוא רוכן
להוציא את הפקק כשפתאום הוא מרגיש כאילו המים מנסים לאחוז בו
במגע נואש. הוא נבהל ונרתע אחורה וכשהוא מביט על המים הוא רואה
את עיניה מביטות אליו מתוך והמים מקבלים את הגוון הזהוב של
תלתליה. אחרי רבע שעה של בהיה במים הוא שולח ידו שוב לתוכם,
בתקוה לחוש בה שוב והוא נרתע כשהוא חש את המים לוהטים. הוא
ניגש למטבח ושוטף את היד במים קרים כשעיניו נחות על הצנצנת
היפה, זאת שהיא קיבלה מתנה מאמא שלה לכבוד הדירה החדשה כשהם
עברו לגור ביחד. עיניה מביטות בו במבט עצוב כשהוא רוכן אל
האמבטיה ואוסף אותן ומעט מתלתליה הזהובים לתוך הצנצנת. הוא
מניח את הצנצנת ליד המיטה ומביט בה בעצבו. בחוץ יורד גשם,
למרות שהקיץ כבר בפתח. מבין הטיפות הוא יכול לשמוע את קולה
מהדהד, "תזרום".