"היי מתוקה שלי," אני שומעת את יעל כשאני כבר ממש בדרך הביתה.
היא קוראת לי להיכנס לאוטו, שנוכל לדבר קצת. אני מחייכת ונכנסת
לאוטו. "יש כמה דברים שאני צריכה להגיד לך," היא מתחילה ואני
מהנהנת, שתמשיך. "את חייבת לדעת שאני לא באמת מי שאת חושבת
שאני, אני פרי דמיונך, אני דמות שמשחקת בהצגת החיים שלך, דמות
שאת יצרת, וגם יצרת לה את התפקיד." אני מנענעת את ראשי מצד לצד
ובראשי אני שומעת לחשושים של "לא" אבל אני לא אומרת לה כלום
עדיין, היא צריכה להמשיך ולהגיד את מה שיש לה להגיד. "אני
המורה שלך, ואני אוהבת אותך מאוד אבל אני לא מי שאת חושבת
שאני, אני לא המלאך שלך, אני לא פיה טובה... אני רק בנאדם,
ואין בי את כל מה שאת רואה בי."
"ואיך את מסבירה את כל מה שלמדתי ממך?" לא הבנתי מה שהיא אמרה
ולא רציתי לקבל כלום מזה.
"כל זה היה בך, רק היית צריכה מישהו להשליך עליו את הידע שבך
ואת כל הדברים האחרים והנפלאים שאת יודעת. כל התשובות היו
בתוכך מההתחלה אבל לא יכולת להוציא אותם בעצמך ואז "יצרת" אותי
כדי שאני אוכל ללמד אותך את כל הדברים האלה, בכל שיחה שלנו
בעצם למדת להכיר עוד חלקים בתוכך ועוד יכולות שלך, על החלקים
האלה שבך את עכשיו אומרת שזה החלקים שאני נתתי לך, נכון?" אני
מהנהנת בראשי לאות כן, "כשבעצם הכל היה בך הרי, רק שהחלקים
האלה יצאו בשיחות שלך איתי ולכן חשבת שאני זו שגיליתי לך
אותם... תקשיבי לי רגע בובה, אני לא באמת יודעת את כל הדברים
שכביכול לימדתי אותך, ולכן אל תצפי ממני ליותר מדי, אני אגיד
את זה שוב, אני רק מורה שלך, ובנאדם שאוהב אותך ושקצת דומה לך
מבחינות מסוימות. לא יותר."
"אבל...את כן למדת אותי את כל זה, או עזרת לי ללמוד את זה..."
"בדיוק. עזרתי לך, זה דברים שהיית לומדת בדרך זו או אחרת אבל
"השתמשת בי כדי ללמוד אותם"
השנתיים של הקשר שלי עם יעל עברו לי בתוך הראש ברצף של שיחות,
הופעות, חיבוקים, בכי וחיוכים, היא חיכתה שאני אבין את מה שהיא
אמרה לי ובסופו של דבר התחלתי להשלים עם זה.
"אז עם מי אני מדברת עכשיו? עם יעל הבנאדם האמיתי או...?"
"הדמות שאת יצרת." היא חייכה את חיוכה היפהפה.
"ואיך את אומרת לי את זה? הבנאדם האמיתי שבך לא יודע את כל
הדברים הללו, היא לא יכולה להגיד לי את זה... אז איך
בדיוק...?"
ואחרי שניה הרגשתי נגיעה על הכתף שלי והתעוררתי. יעל ישבה לי
על המיטה. "היי גליה, התקשרתי ואמא שלך אמרה לי שאת חולה מאוד
אז באתי לראות מה שלומך."
"אני בסדר... מה איתך?"
היא צחקה, ואני צחקתי. והבנתי ששוב היתה זו אני שגילתה לי את
האמת. שהיה זה חלום, ואולי השנתיים האלו היו חלום? יתכן... אך
מי אמר שחלומות הם לא אמת? ואולי האמת הכי גדולה נמצאת
בחלומות? החשוב הוא לגלות את האמת, ולא משנה איך. ואני הסתכלתי
על יעל, המורה שלי שאני אוהבת כל כך ומתוכי קרצה אלי הדמות
הקטנה שלי, הפיה שלי בדמותה. וקבלתי את שתיהן בתור מי שהן
ואהבתי אותן ככה.


אני מקווה כל כך שזה לא ככה במציאות אבל אם זה כך... אני אוכל
להשלים עם זה...