[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלו סקאיי
/
ילדת השמיים האפורים

אני אוהב שמיים אפורים
לא ניתן לדעת מה הם יולידו ברגע הבא
האם זו תהיה התבהרות קסומה
המציגה בפני העולם את היופי הגולמי שבמימי האוקיינוסים אשר
התעלו אל על בכדי לשכון במגורי המלאכים.
או האם האפלה תתגבש ותחל להמטיר את זעמה ובוכייה על האדמה
הקרועה מלמטה
בעוד שהעולם יתערטל בדמעות האל  על אובדן יצירתו החולנית
עד קיצו.

אני אוהב את השמיים האפורים...
אתמול היו שמיים אפורים
הם קישטו את המציאות בסימני שאלה בלתי נראים.

היא עמדה מתחתם, כל גופה רעד , שיניה שקשקו ונקשו אלו באלו ללא
הפסק
היא הייתה רטובה כולה, מתרפקת מחצלת דלת ביתי במצב של חוסר
מוצא.
הכנסתי אותה במהירות, הושבתי אותה על כסא העץ שהיא כל כך אהבה
ורצתי להכין תה. ההדים של הנוזל המתקתק החלו להתפשט במהרה
ברחבי הבית
אך טעם מר מילא את פי בלא נודע, קרבתי אליה בעוד שהשאלות ניקרו
בנשמתי
והן המשיכו בפעולתן עוד זמן מה, כי מצאתי אותה שקועה בכסא
החורק כמלאך שבור כנף, מלאך אשר למד לפני זמן כה
כה רב לעוף אך כאשר ניסה בשנית נכשל.
התיישבתי רכון לרגליה מרגיש אותה ומתבונן אל תוך חלל החדר
האפור,
נרדמתי.

אני לא זוכר בדיוק, אבל חושב שחלמתי.
תקופה ארוכה שלא היתה לי כל פריחה מארץ זו של הלא מודע
אך המגע שלה... החיה את יצר קריעת המציאות החסומה
וחלמתי...

היא העירה אותי במגע ידה הקרירה על עורפי
סובבתי את ראשי לעברה, ובהיתי בעיניה הקפואות אשר התמקדו בשלי
נותרנו כך למשך מספר דקות אשר נדמו לנצח חמוץ מתוק
הלמידה ההדדית אחת של השני נסתיימה
כאשר קול התה הרותח כבר דקות רבות זולג מהקנקן אל הרצפה בכמות
רבויה מילא את המקום.
רצתי  אל התנור וכיביתי את הלהבה הרובצת במקום
וכאשר הסבתי את מבטי חזרה אל עבר מקום מוצאי ראיתי אותה עומדת
מולי.
סוף סוף המילים מצאו את ההזדמנות לבקוע מפי אל העולם
ושאלתי אותה.

"מה קרה?"
נדמה היה כי זוג שפתיה נקשרו בחוט קסמים
היא פשוט עמדה שם
בגופה המרהיב בחוסר יחודו
בשערה המתפתל ברוח החורפית הקלילה
בעיניה אשר דיברו צעקו זעקו ובכו, במקום פיה
אשר נותר נעול.

הרוח התעצמה כמפח ליבה של הנשמה האבודה
מסגרות חלון המרפסת
פתחו במלחמת חורמה אחד כנגד השני
אך מנועים מלגעת זה ברעהו
ממשיכים להתנגש בקיר בניסיונם.

עיניה נעצמו לרגע
דמעה זעירה שבירה ונוצצת זלגה מתוכן
עמוסה במידע... באמת מימים עברו. בסבל, בזעם, בעצב... באהבה כה
רבה שנותרה ללא מענה...
היא רצה לעברי
עטפה את גופי בידיה בעוצמה לא צפויה
הצמידה את פיה לשלי
והעולם עמד
שתק
מתבונן בדממה
בשני השברים
המנסים ליצור אחד
במציאות אשר בה אחד נוצר בכדי להיפרד לאין סוף חלקיקים
נוצצים.

העננים שחו בשמיים יוצרים מפלצות ופיות
פילים וכבשים מחושמלות

ועל פי החוק האלוהי
של מציאות נטולת אמת או שקר


הפנים

נפרדו...

הלבבות
דיממו...

שברים

פנימיים נולדו.
זעקת הכאב של לידת
עולם בודד
היתה מחרישה,
ידיים מפוטלים כקשר מלחים
נפרדו בין רגע
ורגליים שלובות זוג וזוג  כאחד
נפרדו

היא רצה אל הרוח
אל ההתחלה של הסוף
פנתה לרגע לעברי,
מבט סופי
של אהבה אין סופית
ובקשת סליחה
אשר יום אחד אולי תענה.

היא קפצה
וכמובן שכנפיים לא היו לה

אך גופה גם לא היתה לה,
יותר מאוחר כשהמשטרה סרקה את השטח
כשהדמעות של אנשים אשר היו אמורים להיות שלה
זלגו במפלים גועשים
על כלום.
כשהשמיים קיבלו מתנה אל קרבם
כשחלמתי
על עננה
קטנה
ואפורה
שמתבוננת ממעל על כל נשמה גלמודה
ומזמינה אותה לבחור
לאן לצאת מהאפור...

 
מוקדש לכל המלאכיות הארציות אשר מטיילות בנינינו
ומחפשות את דרכן אל שביל האור שבלבן.









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם הייתי כותבת
מילה גסה כמו
קקי
בסלוגן שלי
היו מאשרים?


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/11/02 0:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלו סקאיי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה